האחות יהודית

אל המקצוע של חייה הגיעה יהודית אגוזי במקרה. היא היתה בת 17 ונזקקה לניתוח, ומיכל האחות של הקיבוץ ליוותה אותה לבית החולים. ״לראשונה בחיי נתקלתי במקצוע אחות, אמרתי לה שזה נראה לי נחמד והיא עודדה אותי ללמוד סיעוד. ובאמת כשסיימתי תיכון למדתי בבית ספר לאחיות ברמב״ם, ובזה עסקתי עד יציאתי לפנסיה״.
יהודית נולדה בשנת 1950 לאהובה ויעקב ז״ל. בשנת 1954 עברו הוריה לברזיל ושם חיו עשר שנים. ״כשחזרנו ב־65׳ לארץ היינו כמו עולים חדשים. הוריי השתכנו באשדוד וכדי לעזור לי להשתלב בארץ שלחו אותי לקיבוץ החותרים. המפגש שלי עם הקיבוץ היה בגדר חלום, הרגשתי שהגעתי לגן עדן. די מהר אומצתי על ידי משפחה נפלאה, השתלבתי והרגשתי שייכת״.
את דרכה המקצועית בתחום הסיעוד התחילה במחלקת טיפול נמרץ, והמשיכה במרפאה של הקיבוץ שם עבדה במשך 18 שנה. בהמשך הלכה ללמוד מיילדוּת ועבדה בחדר לידה בבית החולים רמב״ם במשך עשר שנים, ואז יצאה לניהול המרכז לבריאות האישה בלין והמרכז לרפואה מקצועית בחיפה. ״לקראת סוף הקריירה שלי נתתי לעצמי צ׳ופר והייתי אחות אחראית במרפאת יגור. חזרתי להיות אחות בקיבוץ, בקהילתיות״ היא אומרת ומחייכת.
כשפניה מופנים תמיד אל העתיד, בעוד היא מתכננת את צעדיה לקראת הפנסיה הלך והתגבש בה החלום להקים מרכז שמשמש בית לפנסיונרים צעירים. כשהבית הסיעודי של החותרים נסגר ונשאר רק המבנה, יהודית ראתה בכך הזדמנות. ״עם מעט מאוד תקציב ובעזרת שתי נשים צעירות נפלאות שגייסתי, הקמנו את ׳בית מיכל׳, פנינה קהילתית בקיבוץ החותרים״. הבית נקרא על שמה של אותה מיכל, האחות שליוותה אותה בנעוריה לבית החולים והציתה בה את התשוקה למקצוע.
״החלום היה להפוך את המקום למודולרי, כך שכולם יוכלו להשתלב בו״. החזון של יהודית התממש, ובית מיכל אכן מחליף צבעים ורחשים ובמהלך היום משמש ילדים, נערים ומבוגרים. לצד העבודה, המשפחה והעשייה החברתית, היתה יהודית פעילה בוועדות השונות בקיבוץ, מרכזת ועדת חברים ומרכזת ועדת תרבות. ״עד היום אני משתדלת לא לשבת על הגדר, אלא לתת יד איפה שאפשר״.
את בעלה אילן הכירה בקיבוץ, השניים נשואים באושר גדול כבר 52 שנה ולהם שישה ילדים ו־16 נכדים. כמו כן במהלך השנים אימצו ארבעה ילדי חוץ, שהיו להם לילדים כמו ששת ילדיהם. עבור משפחת היא משמשת דוגמה ומופת של אישה שהנתינה לקהילה בראש מעייניה, המעיזה לחלום ולהגשים, ולא מפסיקה לחייך. לדור הצעיר חשוב לה לומר: ״אל תשכחו להביט לצדדים ולראות את כל מי שנמצא מסביב״.