בגובה העיניים

יהודית (ג'וליה) רקח נולדה ב־1946 בעיר איזמיר שבתורכיה. בשנת 1949 עלתה יחד עם הוריה ואחיה הצעיר למחנה עולים בארץ, שם הצטרפו הוריה לגרעין שהקים את המושב גבע כרמל. בתחילה הם לנו באוהלים, אך אט אט היישוב צמח ונבנה. אורח החיים ביישוב היה קהילתי וחברתי, "קומונה שעזרה אחד לשני", היא מספרת. אימה היתה אחות ביישוב ואביה עסק בחקלאות.
״כשעליתי לכיתה א׳, המורה מזל החליטה ראשית כל לעברת את שמות ילדי הכיתה, וכך הפכתי ליהודית״. בין הלימודים לבית ולמשחקים בחוץ עזרו ילדי היישוב להוריהם בעבודות החקלאות, בבוקר עבדו בחליבה ברפת ואחר הצהריים בהשקיית הירקות ובסידור הבית.
יהודית היתה בין היחידות מבנות שכבתה שהתגייסו לצה"ל, היא שירתה כמורה חיילת בחבל לכיש, שם לימדה עולים חדשים עברית. בסיום השירות הצבאי, בשנת 1967 התחתנה עם בן היישוב, מקס, ויחד הביאו לעולם שני ילדים ופיתחו את משקם החקלאי. לאחר שנים של טיפול בילדים החליטה יהודית לרכוש מקצוע ולהיות אחות, בהשראת אימה. תחילה עבדה כאחות מעשית במרפאה בגבע כרמל, ולאחר מכן קיבלה תעודה רשמית כאחות מוסמכת. בהמשך סיימה תואר ראשון בניהול מערכות בריאות והתקבלה להיות מנהלת סיעוד ביחידה להמשך טיפול ומעקב במחוז חיפה ובגליל המערבי, תפקיד שמילאה כעשור. יהודית הקימה מרפאה למתן שירות ללקוחות קופת חולים ״כללית״ אשר שוהים בבתי אבות, במחוז חיפה והגליל המערבי. היא פיתחה קורסים להעשרת ידע האחיות, במטרה לשכלל את הכלים ולשפר את הטיפול בלקוחות הסיעודיים.
כיום, יהודית היא סבתא במשרה מלאה לחמישה נכדים. היא תומכת במשפחות של חולי אלצהיימר באזור, מתנדבת בצח״י (צוות החירום ביישוב) ובכל הקשור לרווחת התושבים בגבע כרמל. בנוסף הקימה את שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) שם היא תומכת באזרחים הפונים בכל נושא או בעיה, ומנהלת מערך של מתנדבים. העזרה והדאגה לאחר זורמים בדמה, היא מאמינה שהדברים היקרים ביותר ניתנים חינם, כסף מוריד את ערכם, והם נמצאים בהישג יד מתחת לאף. את עשייתה היא מסכמת באימרה צנועה שיש בה כוח גדול: "להסתכל על אנשים בגובה העיניים".