על הכרת הטוב ואמונה

פנינה ואני מכירות כבר מרגע שהגעתי לניר גלים. גרנו בשכנות, אני אימא צעירה עם שני ילדים קטנטנים והיא ותיקה בניר גלים עם ארבעה ילדים בגיל העשרה. מאז אנחנו בקשר חם ורצוף.שמחתי על ההזדמנות להיפגש עם פנינה: אישה קטנה, פשוטה, בעלת עין טובה ולב טוב, עם ניסיון וחוכמת חיים עשירה. אשת חיל שמנהלת את ביתה בחום ואהבה, דואגת שתמיד תהיה עוגה בתנור, שהבית יבהיק בניקיונו וחיוך מזמין תמיד על שפתותיה.
פנינה נולדה בתימן ב-1940. אמה התאלמנה בגיל צעיר ונותרה עם שני ילדים קטנים: פנינה בת השנתיים ואחיה בן הארבע. בתימן הייתה נהוגה 'גזירת היתומים'. זוהי גזירה אסלאמית שאפשרה למדינה לקחת תחת חסותה כל קטין יתום ולחנך אותו כמוסלמי. במחוז שבו גדלה לא אכפו את הגזירה, והמעטפת המשפחתית של סבתא, דודים ודודות הם שעזרו לגדל את פנינה ואחיה.
ב-1949, במסגרת העלייה מתימן שנקראה "על כנפי נשרים", הופנתה המשפחה למעברת "עין שמר" שם הם גרו באוהל. לאחר כשנה עברו לרעננה וגרו בבדון (מבנה ארעי עשוי מסגרת עץ ומצידיו נמתחו יריעות של בד עבה). השיא היה המעבר לצריף עם שתי משפחות נוספות, כשלכל אחת מהמשפחות חדר, מטבח ושירותים משותפים.
פנינה מספרת על אימא שעבדה קשה על מנת להביא לחם הביתה, ועל סבתא מדהימה שגידלה את הילדים באהבה רבה. בזכות העין הטובה והאהבה שהייתה עטופה בה, גדלה פנינה כילדה שמחה, מסתפקת במעט ומעריכה כל מחווה. אלו תכונות שעזרו לה כילדה וכאדם בוגר לבנות את ביתה.
בסוף כיתה ח' עברה ללמוד ב"אור החיים". הלימודים עצמם היו ללא תשלום, אבל בשביל מחברות, ספרים, עפרונות ושאר צרכי למידה עבדה פנינה כמטפלת בילדה קטנה יותר.
ברעננה פגשו אותה שתי אחיותיו הגדולות של בעלה לעתיד. הן התרשמו מאוד מהנערה ושידכו לה את אחיהן שמשון יגודניק, שהיה איש ספר וחקלאי ממוצא פולני, איש טוב ושקט שבזמנו החופשי אהב ללמוד וללמד.
ב-1960 נישאו השניים. שמשון כבר היה חבר ניר גלים ופנינה הגיעה למשק שהיה שקט ופסטורלי. רחל רייכמן, חברת משק בוגרת, לקחה אותה תחת חסותה ולימדה אותה לבשל את מאכלי ההונגרים. בניר גלים עבדה פנינה עשרות שנים בגנים ולאחר מכן במזכירות.
הנכס היחיד שהיה לה הייתה התלבושת מתימן: כובע עם חרוזים, חולצה רקומה בחוטי זהב וכסף, תכשיטים מכסף מוזהב, צמידים ושרשראות כמו שעונדת הכלה בחינה. יש תמונה שלה לבושה בתלבושת המלאה מסוף כיתה ח'. כל זה נגנב ממנה לפני עשרות שנים על ידי פועלים שסיידו את ביתה באותה עת. עד היום היא מבכה את גניבת התלבושת והתכשיטים - הזיכרון היחיד שנשאר לה מתימן.
לפנינה ולשמשון נולדו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. לצערנו הבן הצעיר נפטר ממחלה לפני כשש שנים. כיום יש לה שניים עשר נכדים ועשרים ושלושה נינים.
"ניר גלים זה הבית שלי, המשפחה. אני אוהבת את החברים וגאה מאוד להיות חברה כאן", אומרת פנינה. על אף מסע החיים המטלטל שעברה, היא בוחרת בחיים וסבורה שצריך לנצל אותם כמו שהם. "אני מאמינה שיש להודות על כל מה שיש, ומתפללת לקב"ה שימשיך לתת לי כוחות והמון סבלנות".
סיפורה של פנינה הוא מסע חיים של אישה קטנה ופשוטה, אחת מאתנו אבל גדולה מהחיים, שלא שוכחת להודות על הזכות להשאיר חותם.