התינוק הראשון בבית גמליאל

שלמה יעקב גוטמן נולד ב-1948 ברומניה בכפר אייברינה להורים ניצולי שואה. אביו ניצול אושוויץ ואימו "טופלה" ע"י מנגלה. כשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו חסרת כל לישראל והתיישבה בבית גמליאל. וכך יצא שיעקב היה התינוק הראשון שהגיע לבית גמליאל. "אבא עבד כרפתן וכחקלאי ואימא הייתה 'עזר כנגדו' בכל. הייתה זריזה יותר מאבא וניהלה את הבית ביד רמה. כאן הם גידלו ירקות והחזיקו רפת גדולה ודיר עיזים", מספר יעקב."תחילה גרנו בבית קטן ולאחר כמה שנים עברנו לביתנו הנוכחי. השנים הראשונות התאפיינו בתקופת צנע קשה", מספר יעקב. "זכור לי גם שנחל גמליאל עלה על גדותיו והציף את כל הכניסה למושב. אין יוצא ואין בא. מטוסים נאלצו להנחית לנו מזון". מה שעזר להם לשרוד הייתה האופטימיות, והם השתדלו לראות דברים באופן חיובי.
לאורך השנים היה קשה לתחזק את המשקים, והיו מקרים שאנשים עזבו את המושב בין לילה והשאירו אחריהם חובות. עם הזמן המושב התגבר על הקשיים והתפתח באופן מטאורי: "נבנו בתי מידות יפים. הדור הצעיר כבר לא עוסק בחקלאות ורוב האנשים עובדים מחוץ למושב. בנוסף, יש כיום שישה בתי כנסת במושב ובכולם יש מניין". יעקב מקפיד מדי יום לפתוח את בית הכנסת ומגיע לתפילה בחדווה רבה.
בצבא יעקב היה צנחן וחבלן. "במהלך שירותי הצבאי פעמיים ניצלו חיי, ועל כך בירכתי 'הגומל'". באחד המקרים, "תוך בדיקת עקבות בציר הטשטוש בדרך אלנבי בירדן, רייטר חברי לצוות ישב על כנף הג'יפ והבחין שהאדמה אינה ישרה. הוא ציווה על הנהג לעצור, ולמזלנו הרב היה זה במרחק עשרים סנטימטרים בלבד ממוקש! המפקד הורה לנו לנסוע לאחור. פתאום נשמע פיצוץ עז. מתברר שנכנסנו לאזור עם מוקשים. כשהגיעו לחלץ אותנו ופוצצו את המוקשים, נפערו בורות עמוקים. על כך נאמר: 'הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו!' הייתה לנו סייעתא דשמייא ונס גדול".
יעקב התחתן עם אתי ז"ל, תל אביבית מושבעת ועירונית טיפוסית, שהתנגדה נחרצות לגור במושב. לאחר החתונה הם גרו מספר שנים בפתח תקווה ונולדו להם שלושה ילדים: שמוליק, אלעד וריקי. לאחר מכן הסכימה לעבור למושב יחד אתו.
יעקב עסק לאורך השנים בגידול ערבות ואפרסמונים ובמקביל עבד בחברת "עמיגור" ובחברת "עמידר" כמפקח על עבודות הבנייה. לפני פרישתו לפנסיה עבד בחברת אבטחה ביבנה.
יעקב מאוד אוהב בדיחות, תשבצים, פתגמים וחידות, וגם כותב מאמרים בנושאים שונים. הוא מאוד אוהב לבשל, לנקות ולסדר את הבית ("הבית שלי נקי כמו בית מרקחת!").
שלוש פעמים בשבוע, "כמו שעון שוויצרי", מגיע יעקב ל"מרכז היום" בקבוצת יבנה. "אני כל כך מרוצה מהיחס ומהתעסוקה לגוף ולנפש, וממש חבל לי שמסגרת זו אינה פעילה בכל ימות השבוע". כמו כן, הוא מדגיש: "הם יודעים מה הצרכים של כל גמלאי, מה הוא אוהב לאכול ובמה הוא אוהב לעסוק". את ביתו מקשטות עבודות נאות מסוגים שונים שנעשו במו ידיו ב"מרכז היום". "אני יוצר כלים נאים מקרמיקה ומפייטים, עוסק ביוגה ובהתעמלות ולומד גם יהדות".
התובנות של יעקב לדורות הבאים: "כבד את אביך ואת אמך. זהו כלל גדול לחיים! לשמור על האופטימיות, תמיד ולא להתייאש כלל!". לדבריו, "הדת מאוד חשובה ויש להקפיד על תפילה במניין". כלל המיושם על ידו מידי יום, הלכה למעשה.