הפנים של בית הספר

בפתח שיחתנו צילה אומרת לי בסיפוק ובאושר: "אתה לא יודע איזה יום יש לי מחר. מחר, ו' בשבט, יש לי יום הולדת תשעים".
צילה אניקסטר מקבוצת יבנה נולדה ב-1935 למאיר ולמרים וייקסלבאום. הוריה עלו לארץ מגרמניה מיד לאחר נישואיהם בשנת 1934 כשבידם ספר
תורה. כאן נולדו ארבעת ילדיהם, שלוש בנות ובן. צילה היא בתם הבכורה.
צילה מספרת: "גדלתי בבית ללא מחסור. אני זוכרת בית של חסד ומתן. אבא שלי היה נותן צדקה בכל מקום. כשנפטר הגיעו אנשים לנחם וביקשו להחזיר
כספים שאבא נתן להם כשהיו בעת צרה". בסתר ליבי אני מלמל: מעשה אבות סימן לבנים.
המשפחה גרה בירושלים אך כעבור מספר שנים עברה להרצליה ולאחר מכן לרמת גן. לימים צילה הצטרפה לתנועת בני עקיבא, תחילה כחניכה ולאחר
מכן נהייתה מדריכה בסניף. באחד הסמינרים תכיר את מי שלימים יהיה בעלה, יהושע אניקסטר.
צילה ויהושע היו חברים בגרעין בני עקיבא שהצטרף לקבוצת יבנה. לאבא של צילה היה חשוב שתרכוש מקצוע ולכן עוד לפני היציאה לקיבוץ היא הלכה
ללימודי מזכירות, מה שלימים יהפוך עבורה מקצוע לחיים.
חברי הגרעין החלו להשתלב בקבוצת יבנה אך יהושע יצא לפיקוד ב"אחוזים". בספטמבר 1955, במסגרת פעילות מבצעית מעבר לגבול המצרי, התפתח
קרב ובסופו יהושע נלקח בשבי המצרי. לאחר שנה וחצי, בסיום מבצע קדש, יהושע שוחרר מהשבי. צילה ויהושע נישאו בראש חודש ניסן של אותה שנה
ובנו את ביתם בקבוצת יבנה.
צילה השתלבה בקיבוץ בעבודות בתחום החקלאות, בהתחלה בגן הפרחים וכשהתחילו לגדל כותנה מינו אותה לבודקת המזיקים. יהושע עבד ברפת
ובמקביל החל את צעדיו הראשונים באקדמיה בלימודי חקלאות.
יום אחד נקראה צילה למלא את מקומה של המזכירה הקבועה בבית הספר. המינוי הזמני הפך להיות מינוי של קבע שנמשך למעלה מחמישים שנה. צילה
הייתה הפנים היפות של בית הספר, חומלת ומסבירת פנים לכל ילד וילד, לכל מורה ומורה, ואוזן קשבת להורים.
לאחר נישואיהם נולדו לצילה ויהושע ארבעה ילדים: יאיר, שלמה, מיכל ודן. בשנת 2004 נפטר בנם הצעיר דן ממחלה, בן שלושים ותשע במותו. דן היה איש
משפחה וקצין שריון מצטיין. האובדן היה גדול אך צילה ויהושע בחרו בחיים.
ב-1994 יצא יהושע לשליחות בחו"ל מטעם משרד החקלאות, וכשחזר הביא לצילה מתנה קטנה, מספר פסלונים של צבים מיניאטוריים. אחרי אותם צבים
הגיעו עוד רבים ומילאו את בית המשפחה. תערוכת הצבים הססגונית שהלכה וגדלה עם השנים מונה כיום כאלף ושבע מאות פסלוני צבים בגדלים שונים
ומחומרים שונים. על גבי מדפים הם מונחים בסדר מופתי. זה כבר הפך להיות כמו צ ָ ו במשפחה ובקרב החברים, כשחוזרים מחו"ל מביאים לצילה צב.
במהלך השנים בקיבוץ יהושע היה מורה, מחנך ומנהל בית הספר, לצד עבודת מחקר באקדמיה. יהושע שימש כפרופסור בכיר באוניברסיטת ת"א,
ולמחקריו פורצי הדרך יצא שם בכל העולם. בתחילת מלחמת חרבות ברזל נפטר יהושע. המראות הקשים שברו את ליבו.
צילה היא אישה של חסדים טובים. מכינה מאפה לשכנים וחברים, סורגת גרביים לתינוקות שנולדו וכפפות צמר לחיילי צה"ל, משתתפת בהתנדבויות
ומקדימה שלום לכל אדם. לפני סיום אומרת לי צילה בחיוך ובסיפוק: "לי אף פעם לא משעמם. תמיד אני עסוקה. זכיתי שמקיפה אותי משפחה רחבה
ומאוחדת".