שבועת הרופא

ד״ר יעקב קם נולד בשנת 1939 בתל אביב. הוריו, שמואל וחנה קם, הם ממייסדי שכונת הפועלים א' בהרצליה. עד היום הוא גר באותו מקום, הרווי בזיכרונות ילדותו. בשנת 1933 הקים אביו מאפייה, אך זו לא הצליחה כלכלית והוא מסר אותה ועבר לבן שמן כמדריך נוער. ב־1943 חזר, יחד עם חנה ויעקב בן הארבע, להרצליה. האב שב לעבוד במאפייה, ובנה עבור המשפחה שני חדרים ומטבחון בצמוד. בהמשך הקים משק על אותו מגרש, שכלל בעיקר לול עופות. עד שהגיע יעקב לגיל 11 חיה המשפחה ללא חשמל. "כילד ניצלתי את הסביבה למשחקי חצר ונהניתי ממשחקי חוץ", נזכר.

יעקב למד במגמת ביולוגיה בתיכון חדש בתל אביב. באותה תקופה גמלה בליבו ההחלטה ללמוד רפואה. בצבא שירת כבקר בקריה, לאחר שחרורו למד רפואה בבולוניה, ועם הקמת בית הספר לרפואה בתל אביב המשיך שם שנה רביעית. הוא עבר התמחויות בבתי החולים מאיר ותל השומר, התמחה ברפואת עיניים וטראומה, ורכש מיומנויות חשובות ששימשו אותו במילואים. בהמשך שימש כרופא עיניים, היה סגן מנהל בית חולים אסף הרופא, והתמחה בניתוחי רשתית בארה"ב. יעקב הוא מחלוצי תחום הרשתית בארץ, ניהל את יחידת הרשתית ושימש במשך שנתיים כמנהל מחלקת העיניים. עד שנת 2017 עבד כרופא עיניים בקהילה, תרומה שלא תסולא בפז.

משנת 1966 נשוי לנירה, מרפאה בעיסוק, שחגגה לאחרונה יום הולדת 80, ואשר צועדת איתו באהבה, בתמיכה ועם עצה טובה. לזוג שלושה בנים ושבעה נכדים.

ב־1970 החלה קריירת המילואים שלו, במקביל לחייו האזרחיים. זו הסתיימה רק בשנת 1994, ולכל אורכה היה יעקב מגויס נפשית, רגשית ומקצועית. את שירות המילואים התחיל בדרגת סגן וסיים כרב סרן, רופא בחטיבה 11. ״חטיבה עם עבר מפואר, במיוחד במלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה בזכות החטיבה והפיקוד היוצא מן הכלל שלה, חל מפנה והמתקפה המצרית נשברה״. חשוב לו להדגיש את האירוע בשל חשיבותו לתוצאות המלחמה. מעורבותו העמוקה גברה והתעצמה בימי המלחמה, עת פגש את הכוחות הנלחמים בחירוף נפש כנגד הקומנדו המצרי. במשך שבעה חודשים היה מגויס, וכל העת, בתנועה עם הגדוד, טיפל בפצועים ולא אחת הציל את חייהם. "כל דור בכל תקופה מקריב מחדש משהו", הוא אומר, ואין ספק שהרגיש זאת על בשרו. שנים רבות שירת במילואים בעזה, השתלב באימונים, בפעילות מבצעית, בסגרים ובמרדפים, הציל חיים ותמך בחיילים ובמפקדים.

"היו לי חיים מלאים בעיקר בגלל הנתינה לציבור ולמדינה", הוא משתף. נחישותו לתרום, להעניק ולתת, עוצמתו הרגשית ועוז רוחו, מקצועיותו וענוותו, כל אלה הקסימו אותי. פגשתי אדם הראוי להוקרה ולהערכה.