מילדותו בשואה לתקומת המדינה

מבע פניו של יוסף קורן בן ה־92 קורן חיים, כשמו כן הוא, כולו שורש עמידה ואמונה. סיפורו מתחיל בכפר סאטוק שעל גבול סלובניה בשנת 1933, בנם של דב (בלה) ומרים (מרגיט). סבו וסבתו מצד אביו, שחינכו את 14 ילדיהם בישיבות, נספו בשואה, כמו רוב משפחתו המורחבת. סבו וסבתו מצד אמו, פיליפ ופפקה וולנר, נרצחו בראשית הכיבוש הנאצי בהיותם היהודים היחידים בכפר.
בילדותו בבודפשט היה יוסף “נער רחוב” עצמאי בעוד הוריו עמלים לפרנס את המשפחה. במרץ 1944, כשהגרמנים פלשו להונגריה, חויבו היהודים לענוד טלאי צהוב, ומשפחתו נשלחה לגטו. יוסף מציין שהיה בן 10.5 בלבד ומתאר את הגטו כמקום דחוס, מזון מועט, מחלות סביב וחוסר אונים.
משם הצליח אביו להבריחם למרתף בית פרטי, שם הסתתרו ארבעה וחצי חודשים בתנאים קשים, קור מקפיא, רעב, פחד ומחסור. מדי לילה סיכנו אחיו את חייהם בחיפוש אחר מזון. כשהצבא הרוסי הגיע למבואות העיר, קצין פרץ את דלת המרתף. לאחר שבדק את יהדותם באמצעות תפילה, הם זכו לחופש, כשאר היהודים..
לאחר המלחמה חזר יוסף לכפר סאטוק, שם נתקל באנטישמיות מילדי הכפר. טיול אחד עם אביו שינה את חייו. הוא גילה תנועת נוער ציונית, הצטרף ל”דרור הבונים”, למד חקלאות וגננות והכין עצמו לעלייה לארץ ישראל: “כי שם אף אחד לא ירצה לרצוח אותי כי אני יהודי".
במרץ 1949 עלה יוסף לארץ יחד עם אחייניתו בת החמש. הם התאחדו עם המשפחה, ואביו ייסד את מושב שומרה בגליל. שלוש שנים לאחר מכן נפטר אביו, ויוסף נאלץ לפרנס את המשפחה בעבודות חקלאיות עד גיוסו לצה”ל. שירותו הצבאי היה משמעותי: לוחם בחיל השריון, מדריך ספורט, מפקד מחנה פילון ולוחם במלחמות קדש, ששת הימים, יום כיפור ולבנון הראשונה. לאחר שחרורו הצטרף למשטרה וב־1978 סיים קורס קצינים.
יוסף הקים חוות סוסים ועסקים בתחום התיירות, אך ההתנדבות תמיד הייתה בלב עשייתו. יחד עם אשתו אסתר, שנישא לה ב־1956, פעל במד”א, במשטרה ובעמותות לנזקקים. אסתר הייתה מהנשים הראשונות ששירתו בתפקידי שמירה וזכתה ל”אות הנשיא” מחיים הרצוג. לשניים נולדו שבעה ילדים, 25 נכדים ו־14 נינים. “כל החיים הרגשתי שזה הניצחון הפרטי שלי על הנאצים,” הוא אומר.
לאחר פטירת אסתר עבר יוסף להרצליה, ללב נווה עמל, שם הוא ממשיך לפעול בהתנדבות בעמותות סיוע ובמשמר השכונה. לצד זאת, הוא עוסק ביצירה: החל מפיסול, ציור, איסוף מטבעות עתיקים, ועד לבישול וייצור יין. סיפור חייו ותיעוד אהבתו לאסתר ולמשפחתו נאספו בספרו “אהבת אמת”. יוסף קורן מהווה מופת לניצחון הרוח, לערכי האדם ולקדושת החיים!