מורת הדרך

איילה אנושי נולדה בהרצליה להוריה חיה ויצחק לוין, ברחוב סוקולוב 51 פינת החלוץ. נחלה של סבא יעקב וסבתה הודה הייתה מניצולות הטבח בחברון בתרפ"ט. המושבה הקטנה שבה גדלה מנתה שניים וחצי רחובות בלבד, וכל המשפחה גרה באותה חצר. איילה גדלה בבית דתי-לאומי, כאשר אמה עלתה לארץ מארה"ב והייתה חלק ממשפחת אהרונסון.
לימודיה החלו בבית הספר ויצמן, שם לא היה זרם דתי, ובכיתה ג' עברה לבית ספר דתי בר-אילן. את לימודי התיכון סיימה בבית הספר צייטלין בתל אביב. בהמשך עברה לסמינר דתי תלפיות בתל אביב וסיימה את לימודיה בשנת 1959. ילדותה הייתה "ילדות מדהימה", כדבריה. היא סיימה תואר ראשון בהיסטוריה צבאית אצל מאיר פעיל ופרופ' יעבץ ובשנת 1960 התחילה ללמד בבית הספר ויצמן בהרצליה, שלוחת נווה ישראל לימים בן צבי, ובעיקר בכיתות ז'-ח'. "ראיתי בתפקידי כמורה באזור שליחות גדולה, במיוחד לאור העולים החדשים הרבים", היא משתפת.
ב-1973 יצאה לשנת שבתון, ובמהלכה עברה קורס מדריכי טיולים. יוסי, בעלה, שהיה מורה דרך ותיק, הציע לה להדריך טיולים יחד. זמן קצר לאחר מכן פנה אליה ישעיהו קשתן, מנהל אגף החינוך בעירייה, עם רעיון להוציא את תלמידי כיתות ד'-ו' לשישה טיולים בשנה כחלק מתוכנית הלימודים. הפרויקט, שנקרא "בית ספר על גלגלים," הפך להצלחה עצומה והורחב בכל הארץ.
יוסי, בעלה, היה איש פלמ"ח שנולד בבית הכרם בירושלים למשפחה סובוטניקית. משפחתה של איילה לא הסכימה שהיא תתחתן עם יוסי כי הוא לא היה דתי, אך האהבה ביניהם גברה. נולדו להם שלושה ילדים – יעקב, הדס ותבור – ולהם 11 נכדים ו-5 נינים.
בני הזוג הדריכו טיולים בכל רחבי העולם, והיו להם חיבה מיוחדת לאסיה ולתאילנד, שם התרחשו פסטיבלים רבים לאורך השנה. כיום, איילה מדריכה טיולים בעיקר בארץ וכן לאירופה ולבלקן. היא שמחה על החיבור האנושי שנוצר עם המטיילים.
איילה מארגנת טיולים לבתים מוגנים בהתנדבות ורואה בכך שליחות חשובה. היא מספרת על זיכרון מרגש כאשר ארגנה טיול סליחות לתלמידי תיכון "אלון" ברמת השרון בירושלים, והילדים התנהגו למופת. בסיום הטיול, מחנכת הכיתה שאלה אותה אם לא כדאי לחזור להוראה כי "זה בדמיך". איילה חייכה ושיתפה כי היא מתכננת להמשיך להדריך ולהיות מורת דרך במשך שנים רבות.