מאחורי העדשה של מוטי

מוטי כהן נולד בשנת 1956 בכפר חרוצים, הסמוך למושב בני ציון. כשהיה בן שנה עברה המשפחה למעברת שביב, במקור "שובקי", שבתוך הרצליה. שם התגוררו כמה שנים, עד שעברו לדירת שיכון בשכונה.
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "הרצל" שבשכונה, עבר להתגורר בפנימיית "שטיינברג" ולמד בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא, יחד עם ילדי העיר והמושבים שבסביבה. "לגדול בפנימייה זו חוויית חיים", מתאר מוטי את השנים ההן. "זה כמו אחים בדם". לדבריו, את הפנימייה אכלסו "אנשים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, אבל עם כישורים טובים". מוטי מסביר שבן גוריון הוא שהגה את הרעיון שמאחורי הפנימייה: להוציא את בני הנוער משכונות המצוקה ולאפשר להם חינוך טוב יותר. "הוא צדק", מסכם מוטי. "הרבה רופאים, עורכי דין ואנשי חינוך יצאו משם".
בתום הלימודים התגייס מוטי לחיל האוויר, ולאחר השירות החל ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. "החלום היה להיות במאי או שחקן תיאטרון", הוא מספר. ואכן, כמה שנים עסק בתחום וביים הצגות בבתי ספר ובמושבים. בשלב זה הבחין במודעת "דרושים" לכתבי ספורט במקומון "צומת השרון". הוא הגיש מועמדות והתקבל. מכתב ספורט הפך לכתב צרכנות ולעורך צרכנות, ומשם התקדם לתפקיד כתב חדשות ב"מבט" ברשות השידור.
במקביל לעבודתו בטלויזיה הקהילתית ניהל מוטי את מגמת התקשורת בתיכון היובל הרצליה. תלמידי המגמה עסקו גם הם לרוב בגיבורים ונושאים מקומיים. כתבות של התלמידים שודרו גם בטלויזיה הקהילתית.
"הטלוויזיה הקהילתית הייתה חלק בלתי נפרד מהעשייה הקהילתית של הרצליה", מתאר מוטי, ואכן היא הייתה הבמה לעשייה הזאת. בטלוויזיה הקהילתית סיקרו אירועי ספורט ותרבות, גיבורים מקומיים ועניינים ציבוריים. למשל, הוא מספר, סיקרו את המאבק נגד הבנייה בחוף אפולוניה, ואת תופעת טריפת חתולי הרחוב בידי התנים בעיר. כמו כן, הכינו כתבות על חיילים שנפלו ועל ניצולי שואה. כשהוא נשאל אילו כתבות זכורות לו כמרגשות ביותר, הוא עונה: "הסיפורים של ניצולי השואה היו ממש מרגשים ומזעזעים". בדומה למתנדבי הטלוויזיה הקהילתית, גם תלמידי המגמה שריכז מוטי בתיכון עסקו בגיבורים מקומיים.
"זה נראה לכאורה ירידה ממעמד של כתב טלוויזיה למעמד של טלוויזיה קהילתית", מציין מוטי. "אני לא הרגשתי ככה. זה שאתה עושה משהו לקהילה שלך ולאנשים שלך בקהילה, היה מרתק. אחרי זה קיבלנו פידבקים כשפגשנו את האנשים ברחוב. הפכנו להיות חלק מהקהילה, ידענו לספר סיפור".
במשך 27 שנה הוביל מוטי את הטלוויזיה הקהילתית בהרצליה. גם היום, כשהוא בפנסיה, פונים אליו המתנדבים ומציעים לו לחבור אליהם בפרויקטים עצמאיים. אבל עכשיו הוא קודם כול סב מסור לשלושה נכדים. לדור שלהם, דור העתיד, הוא מעביר את המסר הבא: "לא משנה במה אתם עוסקים, תמיד תקדישו זמן לקהילה, בכל דרך שהיא. כשאנשים מסתכלים לתוך עצמם, החברה מתפוררת. חברה חזקה היא קהילה חזקה".