לתת את הנשמה ואת הלב

נפגשתי עם יוסף שאוליאן בבית הכנסת "היכל מרדכי" בהרצליה פיתוח, באחד מהאולמות הנושא את שמו. במהלך פגישתנו פונים אליו אנשים ביראת כבוד, דבר שממחיש את מה שיספר לי בהמשך, על האנשים שסבבו סביבו ונמשכו אליו כמו דבורה לפרח. יוסף נולד באיספהן בשנת 1932. בגיל 25 נישא למחבובה בטהרן שבאיראן. לזוג בן ו-3 בנות, אחת מהן ילידת הארץ. באיראן היה יבואן ברזל וטקסטיל ומשפחתו היתה מבוססת וחיה ברווחה כלכלית. למרות הנוחות, יוסף מחליט לעלות לארץ מטעמים ציונים, כאשר כל רצונו לתת ולתרום למדינה. באפריל 1964, יוסף שאוליאן ומשפחתו נחתו בנמל התעופה והתקבלו בקבלת פנים מכובדת. כמקובל, כל עולה חדש מקבל "סל קליטה" אשר יקל על ההתארגנות הראשונית בארץ, ויוסף החליט להודיע בנחרצות, "אני לא רוצה שום דבר". הוא חתם על ויתור זכויותיו להטבות ונסע לדירה שרכש טרם עלה ארצה, ברחוב סוקולוב בהרצליה. "בחרתי בהרצליה בגלל הקשר שלה לחוזה המדינה היהודית, בנימין זאב הרצל", הוא משתף.
בישראל הוא עסק במסחר ומכר בחנותו בתל אביב בגדי נשים וגברים שעיצב בעצמו ושנתפרו במתפרות בארץ. בחנות העסיק ניצול שואה חשוך ילדים, שאימץ לליבו יחד עם משפחתו והיו לו משפחה. לימים, העתיקה משפחתו של יוסף את מגוריה להרצליה פיתוח. אנשי השכונה שהכירו או שמעו עליו, ביקשו שייסע בהקמת בית כנסת שכונתי. יוסף, כאדם מאמין ואוהב אדם, עם נכונות לתרום ולקרב לבבות, התגייס למשימה. בית הכנסת הוקם תוך 4 חודשים בשנת 1991 ברחוב הנשיא יצחק בן צבי. לכבוד הקמתו, נערך ברוב כבוד והדר ערב התרמה להמשך הפרויקט. הקהל תרם בחפץ לב, כל אחד על פי יכולתו וללא אינטרס. יוסף אומר "לא הייתי צריך לבקש". ליוסף זכות גדולה בפרויקט, שכן הוא זה שהניע את תהליך ההקמה. הוא סייע בדרכים רבות באמצעות קשריו והשפעתו: החל מגיוס הכספים, קבלת הקרקע מראש העיר אלי לנדאו ז"ל, ועד לליווי צמוד עד סיום הבניה. הוא חש שבית הכנסת מהווה כבית עבורו ומהווה לו מקור לגאווה. לדבריו, "יש לו ריח מיוחד של טוהר".
"היכל מרדכי" נקרא על שם מרדכי פוזיילוב, שבניו היו התורמים הראשונים. התרומה הגיעה בליווי אגרטל זכוכית ובו פרחים. אגרטל זה שמור בביתו עד היום למזכרת. יוסף, שעסק גם בייעוץ ותיווך עסקאות נדל"ן, דאג שכספי תיווך יועברו כתרומה להמשך בנייה. הוא אינו לוקח את הקרדיט לעצמו מקפיד לציין זאת בכל הזדמנות. ממרום גילו וניסיונו, היום הוא נשיא "היכל מרדכי". כשאני שואלת אותו על תפקידו, הוא מצטנע ואומר לי שאינו עושה דבר. לדבריו: "בית הכנסת נבנה עבור קירוב לבבות, כדי לאחד את עם ישראל. שעריו פתוחים לכל אדם, ללא שיפוט של רקע, דתי או חילוני, אשכנזי או ספרדי". בעצם, כמו יוסף, מקבל ואוהב כל אדם באשר הוא.