ילדה של הרצליה

״בילדותנו לא הייתה טלוויזיה, הרדיו שידר פעמיים ביום, עיתון לילדים קיבלנו פעם בשבוע. עולמנו היה עולם של ספרים. היינו מפליגים לאי המטמון עם בן גן והילד ג'ים וג'ון סילבר שתום העין שהחביא אוצר באי המטמון והיה שר: 'יו הו הו ובקבוק רום', שזה משקה משכר. עד היום שמורה בליבי פינה חמה לספרייה הקסומה במושבה, ששכנה ברחוב סוקולוב פינת רחוב הס, מקום שהפך ברבות הימים לחנות של שמוליק״. כך מסיימת מרים זיק את הסיפור הקצר ״ספרניות״, מתוך ספרה ״סיפורי הרצליה״, המתאר את הספרייה העירונית במושבה הצעירה, בה שלטה הספרנית ביד רמה ופיקחה על מה שקראו הילדים.

מרים נולדה במושבה הרצליה בשנת 1941. הוריה עלו לארץ מקאליש שבפולין, עם העלייה החמישית ב־1934, והתיישבו בהרצליה. מרים גדלה ובילתה את ילדותה בהרצליה, ולמעט מספר שנים של עבודה בדימונה לאחר שירותה הצבאי, היא חיה בה עד היום.

במשך שנים עסקה בחינוך, תחילה כגננת ולאחר מכן כמורה ומחנכת בתיכון "הראשונים" בהרצליה. לפני מספר שנים העלתה על הכתב את את חוויותיה כילדה, כמתבגרת וכאישה צעירה על רקע המושבה הרצליה שהתפתחה והפכה לעיר. את סיפוריה איגדה בספר "סיפורי הרצליה", המתארים את ההווי החקלאי שגדלה בו, את ריחות הפרדסים, הלולים והמחלבה שאפפו את ילדותה, את חגיגת הקמת מגדל המים, ואת סלילת כביש החוף, עקב המעבר התחבורתי מרכיבה על סוסים וחמורים לנסיעה במשאיות ובאוטובוסים. בין הסיפורים עולים גם קווים לדמותה של האישה שגדלה והתבגרה בסביבת מבוגרים אנשי עמל, שחלקם איבדו משפחות בשואה, תלו תקוות גדולות בארץ המתפתחת, והנחילו זאת גם לילדיהם. סיפוריה שזורים במבט אוהב ועם זאת מפוכח על הרצליה של פעם, בשנינות ובהומור. ״הרצליה מייצגת עבורי את הבית. כאן ביליתי את כל חיי, כל האירועים שעיצבו את חיי התרחשו כאן בעירנו״, היא מסכמת.