זיכרונות של חייל

מלחמת יום הכיפורים הטביעה את חותמה על מדינת ישראל במישורים רבים, ובקרב לוחמיה השאירה לא מעט זיכרונות. סיפורו של אליעזר ברלב הוא סיפור על איש משפחה צעיר, שבצו השעה מתגייס להגנה על המולדת, ומוצא עצמו במערכה הגדולה, בקרבות הבלימה של מלחמת יום הכיפורים.
ב־6 באוקטובר 1973, צוהרי יום הכיפורים, הופתעה מדינת ישראל כשצבאות מצרים וסוריה תקפו בחזית, בדרום ובצפון. יומיים אחר כך, ב־8 באוקטובר, גויס גם אליעזר למלחמה. ״התייצבתי בירושלים ומשם עלינו ׳על שרשראות׳ לגולן״, הוא מתחיל לספר. ״שישה עשר טנקים – מרגמות כבדות על מתנייעות על טנקי שרמן – יצאו לצפון. אנחנו נסענו על זחל״מים, הטנקים נסעו לאיטם. אני הייתי חלק מחוליית קס"ם – קצין סיורים. תפקידנו להוביל את הגדוד ולחשב את מיקומי התותחים לכל סוללה. לפנות בוקר, ב־9 באוקטובר הגענו לדרום הגולן. היינו גדוד מתוך אוגדה 146 בפיקודו של תת אלוף מוסה פלד, לימים מנכ"ל רפא"ל. פגשנו שם חיילים מלאי מוטיבציה. לא זכורה לי תחושה של 'ברוֹך', של משהו קשה שקרה״.
״ביום השלישי או הרביעי לשהותנו שם ׳ירדו עלינו׳ מיגים. לא נפגענו. אינני יודע אם כוחות אחרים של הצבא שלנו נפגעו. לאחר מספר ימים הגענו לתל פארס, שם היה אסון גדול. החיילים שלנו כותרו, חלקם ברחו, חלקם נפגעו. היו אלה חניכים בקורס קציני שריון. ירינו על האזור מספר ימים ולילות. חטפנו אש, האמת היא שלא ידענו מה באמת קרה ומה המצב. היינו די מנותקים. הגיעו שמועות שונות על תזוזות כוחות, על נסיגה וכו'. רק מאוחר יותר שמענו על הקרבות האחרים בגולן ובעמק הבכא, ועל תוצאות הקרבות. במחשבה לאחור, אם חס וחלילה הייתה מגיעה עד אלינו חוליית אויב, היו מחסלים אותנו בקלות. לא היינו מצוידים כהלכה. לא ידענו עד כמה אנחנו בסכנה״.
״בתל פארס נשארנו חלק גדול מהמלחמה. אחר כך עברנו לכפר הדרוזי ח'דר ברמת הגולן. היינו שם כשלושה שבועות, בשלג בעומק חצי מטר ויותר. המשכנו לסייע לסוללות התותחים, כי למרות שהמלחמה הסתיימה באופן רשמי, עדיין היה ירי הדדי בינינו לבין הסורים. יצאנו הביתה אחת לשלושה שבועות״, הוא נזכר. סיפורו הוא לכאורה רצף של אירועים ועובדות, אבל אי אפשר שלא לחוש ברגש חם בשעה שהוא מספר על השמיכה של בתו איריס, שהייתה אז בת חמש, שאותה לקח עימו מהבית והריח מדי ערב באותם חודשי מלחמה.
חמישים שנה חלפו מאז המלחמה ההיא. ״הצבא הוא זיכרון טוב עבורי״, הוא מדגיש, ומסכם לדור הצעיר: ״אין לנו מקום אחר בעולם. אנחנו חייבים להשתדל לעשות טוב זה לזה".
אליעזר נולד ב- 1939 עלה לארץ מרומניה בגיל 11, מהעיר פיאטרה ניאמץ, יחד עם משפחתו ומאז מתגורר בהרצליה. "הרצליה היא עבורי בית. כאן תמיד תמיד רציתי להישאר״, הוא אומר. לאורך השנים שימש בתפקידים שונים: כמורה למתמטיקה ופיזיקה, כיו"ר וועד הורים בבתי הספר של ילדיו, כחבר במפלגת העבודה ולאחר מכן במפלגת שינוי ובעבודתו כסוכן ביטוח במשרד משגשג במשך עשרות שנים. מזה 57 שנים נשוי ברלב להרמינה, והם הורים גאים לשני ילדים בוגרים אשר בחרו לחיות בארץ למרות הפיתויים בחו"ל וסבים לחמישה נכדים.