הסוד לחיים ארוכים

אישה בת 102 יושבת במרפסת ביתה, מוקפת זיכרונות מחיים שלמים, וקוראת ספר. פעם ספר בצרפתית, פעם בטורקית, לפעמים בעברית, לפעמים בלדינו. ארבע שפות למדה לקרוא ולכתוב במהלך חייה, כפועל יוצא של השתייכותה למגוון תרבויות – תורכיה, יהדות ספרד, ישראל. סיפורה של רוזה (ויקטוריה) בן אדרת, הוא סיפור של אישה רבת פעלים, מלאת אהבה וחום, שניצלה כל רגע בחיים ועשתה חסדים רבים בנתינה לזולת.

רוזה נולדה בשנת 1920 בעיר הנמל איזמיר בתורכיה. בצעירותה עבדה כאחות בקליניקה פרטית, ונישאה לבנימין, מנהל במפעל לתחמושת. בשנת 1949 עלו השניים לארץ, למעברת בית ליד. הם חיו באוהל במשך כשנה, גשם היה מציף את האוהל לעיתים ורוח עזה מעיפה אותו ממקומו. אחרי כשנה, בעצת קרובי משפחתם, הם עברו לשכונת נווה עמל בהרצליה, והתגוררו בצריפים שוודיים. לבנה, בתה של רוזה, מספרת: ״גרנו בחדר אחד, ההורים עם שלוש בנות, השירותים היו משותפים עם השכנים. אבא עבד בבנייה בסולל בונה, אמא בשנים הראשונות עבדה במרפאה של הקהילה, אבל כשנולד אחי כבר לא היה לה זמן לעבוד. הוריי מאוד מאוד שמחו לעלות לארץ ישראל, הם היו מאוד מרוצים ולא התלוננו. פרנסה לא הייתה במיוחד אבל אף פעם לא היה חסר לנו אוכל בבית״.

לבנה מספרת כי אחד הערכים המרכזיים שאמה הנחילה לה בילדותה היה הנתינה לזולת. ״העשייה שלה הייתה בדברים הקטנים של היום־יום, למשל אם הכינה מאכל טוב וידעה שהשכן בודד, הייתה מביאה לו וקוראת לו לאכול״. עד גיל 92 התנדבה רוזה בחנות יד שנייה בהרצליה, ובנוסף התנדבה בבית תמחוי שבו היו מחלקים אוכל. ״אמי הייתה אדם מיוחד, משכמה ומעלה,״ מספרת לבנה, ״היא כל הזמן חייכה, ואף פעם לא ריכלה ולא קיטרה. היא הייתה בריאה מאוד וצלולה עד החודש האחרון לחייה״.

אני שואלת את לבנה מה לדעתה היה הסוד של רוזה לחיים ארוכים בבריאות ובצלילות דעת, והיא עונה ״היא כל הזמן הייתה בפעילות, אם באומנות, סריגה רקמה וציור, אם בהרצאות שהייתה הולכת לשמוע במועדוני יום, ואם בספורט שהיא מאוד אהבה – בגיל 70 הייתה הולכת מנווה עמל לרעננה ברגל״.
רוזה ובנימין הקימו משפחה חמה ואוהבת, הביאו שלוש בנות ובן, אחת הבנות נפטרה לפני כמה שנים. רוזה הספיקה ליהנות מ־13 נכדים, ומהרבה נינים ומחימשים. למרות פער הגילאים הענק, היא תמיד הצליחה להתחבר אל המנטליות של צאצאיה הצעירים, והם בתורם שמחו לבקר אותה, לשהות במחיצתה, ולשמח אותה בזרי פרחים ליום ההולדת. רוזה נפטרה לאחר שצולמה למיזם זה, וזוהי זכות עבורנו לשתף בסיפורה.