המציל האגדי של הרצליה

אליהו (אליקה) ניצן נולד בהרצליה בשנת 1931. הוריו עלו מתימן עם אחיו הבכור בשנת 1924 הישר לירושלים. שם התבלט דודו כחזן בבית הכנסת, ויום אחד, בדרך המקרה, עבר במקום נדבן אמריקאי, שמע את שירתו ונשבה בקסמיו. כך החליט לתרום אדמות שרכש בהרצליה לעשר משפחות תימנים, והוקמה שכונת נחלת ישראל בהרצליה. לאליהו חמישה אחים ואחות, ופרט לאח הבכור שנולד בתימן, כולם נולדו בהרצליה.

בסיום לימודיו בבית הספר היסודי ויצמן, כמו ילדים רבים, החל לעזור לפרנסת המשפחה. הוא הלך בעקבות האהבה לים, וכבר בגיל 16 היה עוזר מציל בחוף הים של הרצליה, שם למד את רזי המקצוע ואת סודות הים. ואליהו מכיר את כל הסודות: הוא יודע לזהות זרמים מסוכנים, קורא את משב הרוח וחוזה את השפעתו על הגלים, בקיא בזמנים ובמיקומים המומלצים לרחצה.

בזיכרונו החד חקוקים סיפורי הצלחה מעבודתו, אך גם מקרים שעודו מתייסר עליהם. כך הוא זוכר מקרה של שתי ילדות, שלמרות שהצליח להנשים לאחר שטבעו לא שרדו בבית החולים, וכך הוא גם לא שוכח איך בשנת 1960 הציל ילד מטביעה. בהכרת תודה קיבל מהאם תליון מגן דוד מזהב, ועליו חרוטות המילים "מזכרת לאליהו ניצן שהציל חיי מטביעה בים". מאז הוא עונד את התליון.

במשך 25 שנים עבד בתחנת ההצלה אכדיה, עד שמונה להיות אחראי המצילים של כל חופי הרצליה. לימים הפך לאחראי על המצילים בכל רחבי הארץ, "מקריית שמונה ועד אילת" כדבריו, והיה למורה ולבוחן הראשי בתחום. את הידע והניסיון שלו העביר לדורות רבים של מצילים.

אליקה הוא אדם שכולו לב, חייכן, איש חם ואופטימי ושופע אנרגיות. מזה 61 שנה הוא נשוי לאתי, אותה הכיר כשהיה בן 32 והיא בת 20, דווקא בסמוך לקיוסק בהרצליה ולא בים, כפי שניתן היה לצפות. השניים נישאו אחרי שבעה חודשי היכרות. להם שלושה ילדים. ביקשתי לצלם אותו בים, ליד תחנת ההצלה שלו, אכדיה צפון. בזמן הצילומים נשמעה לפתע הכריזה: "תעשו כבוד לאליקה, המציל האגדי של הרצליה כאן בחוף". התרגשות עזה אחזה בו ודמעות עלו בעיניו. קיבלנו הזמנה לעלות לתחנה ושם שלושת המצילים העניקו לו בהתרגשות את כובע המצילים ועליו הסמל של עיריית הרצליה. הים לא שכח את אליקה, והוא, תמיד יחזיר אהבה: לים ולהרצליה.