דניס הנובר

2021

הדוקטור לאומנויות הלחימה

1.png

כתיבה: הילה צאלון

צילום: ליאור טל


"לא למדתי בביה"ס אבל יש לי חכמת חיים", כך מספר דניס הנובר, מי שהכשיר דורות רבים של לוחמים ופיתח אומנות לחימה שקרויה על שמו – "דניס הישרדות". השיטה, שמשלבת את כל אומנויות הלחימה יחד: ג'ודו, קראטה וג’יו ג’יצו, הוכרה על ידי ההתאחדות האירופית לג’יו ג’יצו וזיכתה את דניס בתואר הכבוד ד"ר לאומנויות לחימה. מסע ההישרדות האישי שלו החל כבר בילדותו : הוא נולד בדרום אפריקה בשנת 1937, בשיא תקופת האנטישמיות. דניס ואחיותיו, שהוריהם נפרדו, עברו לבתי מחסה, וסבלו מהשפלות ואלימות. שם החליט לקחת את גורלו בידיו והחל להגן על עצמו פיסית, כך שאף אחד לא יציק לו יותר. בדרך זו הפך מנרדף ללוחם.

פגישתנו נערכת בדוג'ו - המרכז של 'דניס הישרדות' בהרצליה, שעל קירותיו תלויות תעודות הוקרה ותמונות עם בכירים מהפוליטיקה וממערכת הביטחון הישראלית. כל תמונה היא תחנה בחייו. אנו מתעכבים על תמונה עם הקדשה מרגשת במיוחד, תמונת הילד היהודי שהרים את ידיו בגטו ורשה. הנאצים הרגו את כל משפחתו של אביו של דניס. "הפן היהודי בחיי חשוב לא פחות מהפן הישראלי". הוא מספר, איך למרות קשיי היומיום, אימו ערכה לו טקס בר מצווה. את הטלית והתפילין הוא שומר עד היום בארון קודש במועדון. בזכות אותו זיכרון, הקים מפעל חיים לעריכת טקסי בר מצוות למאות ילדים ממשפחות מעוטי יכולת. באחת מהתמונות הנוספות על הקיר צולם לצד שמעון ויזנטל, צייד הנאצים הנודע, שאמר לדניס : "אני תופס נאצים ואתה בונה את ישראל". כאות הוקרה לפועלו להנצחת השואה ולפועלו הציוני למען המדינה בהכשרת דורות של לוחמים, הוקדש לדניס בול מיוחד ושמו הוזכר במוזיאון להנצחת השואה בגרמניה. פינת זיכרון מיוחדת במועדון מוקדשת לאותם חניכים לוחמים שנהרגו במלחמות ובפעולות טרור. מדי שנה דניס מניח מדליות על קבריהם ומנציח אותם באליפויות שהוא קורא על שמם.

המשענת של דניס היא אשתו, אוסקר. לאחר נישואיהם עלו לישראל ובשנת 1966 הגיעו להרצליה. יחד הביאו שלושה ילדים : אורלי, ירון וגיא, להם שמונה נכדים ונין, שהלכו בדרכו וקטפו תארים מכובדים לאורך השנים. דניס נכנס להיכל התהילה העולמי באמריקה, הוא בעל הדרגה המכובדת דן 12, נלחם נגד אלופים באליפויות עולם ובארץ וחינך דורות של יוצאי מוסד ושב"כ. כמו כן נכתב עליו באין ספור ערוצי תקשורת וסיפור חייו מגולל בספר "אלוף בלי נעליים", אך אם תשאלו אותו מה מפעל חייו האמיתי הוא יציין את חינוך הנוער לאהבת המדינה והצבא, תוך שמירה על ששת ערכי הכבוד שעליהם מבוססת כל אומנות הלחימה שלו: כבוד לאלוהים, למדינה, להורים, למורים, לחברים וכמובן כבוד עצמי. "את המרכז לאומנויות הלחימה הראשון פתחתי מחוץ לעיר, הכנתי במו ידי את המזרנים למועדונים שהקמתי", הוא מספר ומציין במיוחד את המרכז שפתח בבאר שבע בשכונה ד', שכונה קשת יום באותה תקופה, לפני 25 שנה. שם לימד 600 ילדים הגנה עצמית ובכך למעשה נתן להם דרך וכיוון בחיים. "כל ילד וילדה צריכים ללמוד הגנה עצמית", כך הוא מאמין וכך חינך דורות רבים של תלמידים לערכים של כבוד, משמעת ואמונה דרך אמנות הלחימה המיוחדת שפיתח. כמו כן, הוא ומדריכיו מלמדים את השיטה במרכז לנוער במצוקה בעיר, כדרך חיים. "במיוחד בימינו יש חשיבות ליצירת קשר בינאישי בין בני הנוער ולא דרך המסכים, הם צריכים ללמוד לכבד זה את זה, ללא אגו". מעל לכל דניס הנו מורה לחיים והמועדון הוא בית עבור חניכיו לאורך כל חייהם.

*אוס, דניס!

* אוס הינה מילת קוד יפנית של הסכמה באומנויות הלחימה, המבטאת כבוד וסבלנות. באמירת המילה המתאמן מזכיר לעצמו לדחוף את עצמו לגבולות חדשים תוך נחישות והתמדה.

הדוקטור לאומנויות הלחימה

דניס הנובר

 
Gold logo.png