האמא של "זרעים של מסטיק"

לאה נאור נולדה בשנת 1935 בהרצליה, להוריה אסתר ונח מישקובסקי, שהגיעו למושבה בשנותיה הראשונות. "נולדתי בצריף של הוריי בהרצליה בזמן שיטפונות החורף. אי אפשר היה להגיע לבית החולים היחיד באזור פתח תקוה וכך יילדו אותי בבית, כשאחיי הגדולים יושבים בחדר השני וסותמים את האוזניים כדי לא לשמוע את הצעקות של אמא. יילד אותי ד"ר ויינשנק שהגיע ארצה רק זמן קצר קודם לכן מגרמניה", מספרת לאה.
לאה זוכרת היטב את תקופת מלחמת העצמאות. "לא ישבנו במקלטים כמו האחרים אבל סייענו והכנו רשתות הסוואה למטוסים שהמריאו ונחתו בשדה התעופה הקטן שליד המושבה. אחותי תמר ליוותה שיירות לירושלים ואחי יוסף נלחם בעיר העתיקה ונפל בשבי הירדני. בהתחלה הוא הוגדר כנעדר, עד שקיבלנו ממנו אות חיים. בסוף המלחמה הוא חזר, אבל עברו עלינו רגעים לא קלים", אומרת לאה.
אחרי לימודים של שנתיים במחזור הראשון של תיכון "הראשונים" בהרצליה עברה לאה ללמוד בבית הספר החקלאי "עיינות", ומשם המשיכה לגרעין נח"ל, שהקים את קיבוץ נחל עוז על גבול רצועת עזה. שם הכירה את מוטק'ה נאור. "זה היה האזור המסוכן ביותר בארץ אז, עם הרבה יריות, תקריות אש והרוגים מצידנו". על רגע המפגש עם מוטק'ה מספרת לאה: "הגעתי באוטובוס לצומת סעד, כשני קילומטר וחצי מנחל עוז. התחלתי ללכת ברגל, לכיוון עזה, עם חבר נוסף. היה חום של חודש יולי והיינו מאוד עייפים. לא ידענו איך נגיע לקיבוץ. פתאום נסע מולנו בחור בעגלה הרתומה לפרד ואמר לנו לקפוץ לעגלה. הוא רק נוסע לסעד להביא מכסחת דשא. עלינו על העגלה, חזרנו את כל הדרך ואחר כך הגענו לנחל עוז. הבחור היה מוטק'ה. לאה ומוטק'ה נישאו ב-1955 ומאז חולקים את מסע החיים באותה העגלה.
בקיבוץ היו השניים "תרבותניקים" וכתבו את כל השירים ל"אופרטות" שהושרו בחתונות. לאה המשיכה במסלול זה גם כשעברו לעיר. היא החלה לכתוב פזמונים לזמרים וללהקות. ההצלחה הראשונה הגדולה שלה הייתה המחזמר "זרעים של מסטיק", ובו עשרה שירים שאותם הלחין נחום היימן, שהגיע לבקר אצל הזוג נאור, שכן הוא היה חבר של מוטק'ה. "עד היום אנשים, שהיו אז ילדים, זוכרים את השירים האלה", הוא אומרת.
מאז היא כתבה עשרות ספרים ויותר מ-1,000 שירים, שהולחנו על ידי טובי המלחינים, כמו משה וילנסקי, סשה ארגוב, דובי זלצר, נורית הירש, נחום היימן ורבים אחרים. היא כתבה סדרות של תוכניות בטלוויזיה, כמו "חג לי" ו"קרוסלה" ואת שירי הפתיחה לרבות מתוכניות הילדים בטלוויזיה, כגון "פרפר נחמד" ו"הבית של פיסטוק".
ב-1961 חזרה לאה להרצליה עם בעלה מוטק'ה ועת בתם התינוקת נטע. מאז הם חיים בעיר וכאן נולדו להם עוד שני ילדים – אמיר ויעל. לא רבים יודעים, אך אחד משיריה הנודעים ביותר של לאה נאור, "מקהלה עליזה", בלחן של נורית הירש ובביצועה של חוה אלברשטיין, נכתב על עץ ברוש גדול בהרצליה, הנמצא עד היום ברחוב עצמאות 51, והוא עתיד להיות בקרוב "עץ שמור", שיישא שלט המסביר את ייחודו. לאה היא גם מתרגמת רבת-מוניטין. בין תרגומיה הרבים: קרוב ל-40 מספרי דוקטור סוס. על עבודותיה אלה זכתה בפרס אנדרסן לתרגומי מופת. כמו כן קיבלה את פרס זאב לספרות ילדים ושלושה פרסים על מפעל חיים על יצירתה. דורות של ילדים גדלים על השירים והסיפורים שהיה בהם קסם שעומד במבחן הזמן עד היום.