במטבח של דייזי

"בישלתי ואפיתי מכלום וכך אירחתי אנשים", כך מספרת לי דייזי דליה קפלן. הכישרון הקולינארי שלה הוביל אותה להשתתף בתוכנית הטלוויזיה "סבתות מבשלות" ואפילו, כך סיפרה לי בגאווה, "בישלתי יחד עם בתו של אהרוני". כשהיא במטבח היא פורחת ואולי אף חוזרת בזמן לזיכרונות מהוריה ולטעמים נשכחים מעיראק משם עלתה עם משפחתה ב-1950. "אני כל כך מתגעגעת לשמוע שיחה בערבית ואין לי עם מי לדבר. מאז שהוריי נפטרו אין לי עם מי לדבר בשפה העיראקית האסלית", היא מספרת.

כשעלו לארץ נלקחה המשפחה לשער העלייה, ומשם לפרדס חנה. "היה קשה מאוד, חיינו באוהל עם ההורים ושישה ילדים", היא מספרת. משם עברו לירושלים, ובשנת 1957 הגיעה להרצליה ונטעה שורשים. אף כי הייתה עולה חדשה, היא הצליחה להשתלב בתבונה בחברה. בערבים למדה עברית בבי"ס נחשון ובבוקר עבדה בחנות תפירה. מהבדים שרכשה תפרה לעצמה בגדים אופנתיים, ומהמעט שהרוויחה סייעה בפרנסת המשפחה.
ב-1941 בערב שבועות, כשעוד גרו בבגדד הלכו לבקר את סבתה ודודיה בביתם. וכשחזרו לביתם, בדרך לא הייתה שום נפש חיה. לא הבנו מה קרה, וכשהגענו למקום מגורינו גילינו שהיו פרוגורמים, הנאצים הסיתו את הערבים שגרו שם. המחזות היו קשים מנשוא אנשים נבזזו, נפצעו ואף נרצחו. סבתא שלה ואח של אביה נרצחו ואביה היה צריך לזהות את גופתם. את סבתא שלה הוא הצליח, אולם את אחיו, שהיה רק בן 19 לא הצליח לזהות והוא נקבר בקבר אחים. המשפחה לא חזרה להיות אותו הדבר. ולכן כל כך הזדהתה עם בעלה על מה שקרה.

בגיל 19 נישאה דייזי לשמואל קפלן, שורד שואה אשר נפטר לפני שנתיים. שמואל ‏חיזר אחריה בעקשנות במשך שנתיים, עד שנעתרה להינשא לו. "עשו לנו חתונה יפה בקפה רחביה בירושלים, היה המון אוכל למרות תקופת הצנע״. דייזי חיה בצל סיפורי השואה של בעלה והזדהתה איתם, "חייתי כאילו הייתי שם", היא אומרת. יחד זכו לארבעה ילדים, 16 נכדים, 10 נינים ואחד בדרך. פעם בשבוע חברה מסיעה אותה לסופר והיא עושה קנייה גדולה כדי "לארח את כל השבט", היא מסבירה,"כל שבת וחג אנחנו עושים קידוש ובתפריט יש קובה, סלונה (מאכל דגים), אנגריה (מוסקה), שפע של מאפים מכל המינים ועוד. הבית שלי תמיד פתוח לכול. אני שואבת מהילדים כוח, אני נושמת אותם, הם מהווים בשבילי מקור האור וניצחון על הנאצים. זאת חכמת חיים לדעת איך להיות מאושר, לדעת להעריך מה שיש לך ולא מה יש אצל השכן", מסכמת דייזי.

את האהבה הזו אין ספק שהיא משקיעה גם במטעמים תוצרת ידה וגם בהתנדבותה למען קהילה בהרצליה לאורך 40 שנה, בין היתר באנוש (בישלה ארוחות ל־40 איש), במתנ״ס בית פוסטר, בנעמ״ת (לימדה בישול 3 שנים) ועוד. על פועלה זכתה בשנת 2008 בתואר יקירת העיר. "אני רוצה שיהיה טוב גם לאחרים, זאת המטרה", היא מסכמת.