בין הרצליה של פעם להרצליה של היום

יהודית נולדה ב־4 ביולי 1930 למשפחת קלישוב, השלישית מבין ארבעה ילדים. אחותה הבכורה, חנה, נולדה ביפו, ואילו שולמית, יהודית ואבשלום נולדו בהרצליה. אבשלום המשיך את המסורת המשפחתית ועבד כנהג אגד. אשתו, שהלכה לעולמה, הייתה בתיה קלישוב ז"ל, גננת מיתולוגית בהרצליה.
הוריה, אליהו (אליק) וצביה, עלו מרוסיה ליפו. האב למד בישיבה ביפו ורכש מקצוע של מסגר ומכונאי. לאחר מכן הגיעו לבני בנימין בהרצליה כחקלאים, וגידלו פרדס של 20 דונם באזור החקלאי של אגודת בני בנימין, באזור רייכמן של היום. במלחמת השחרור לקח הצבא את האדמה, והאב, שהיה לדבריה נאיבי, קיבל את הגזירה בהכנעה. הוא שינה מסלול והיה לנהג הראשון של חברת אגד בהרצליה. להיות נהג אגד באותם ימים דרש מיומנות רבה, בשל תנאי השטח הקשים, ועבודתו של האב העניקה למשפחה תנאי מחיה טובים. את אמה מתארת יהודית כצדקת, שדאגה שלכולם יהיה אוכל.
יהודית גדלה בבית שבו דיברו יידיש ושמרו מסורת. היא למדה בבית הספר העממי שליד העירייה, שבראשו עמד לב טוב, המנהל הראשון בעיר. היא הייתה חניכה ב"נוער העובד", בהדרכתו של דידי מנוסי, ונהנתה מאוד מחברת הילדים, אך לדרישת אמה הקפידה לחזור הביתה עד חצות. היא זוכרת איך שתו גזוז בקיוסק של משה טוקר בתחילת שדרות חן, אכלו סוכרייה על מקל ונהנו משפע של פירות, ובעיקר מתפוזים. היא זוכרת גם את האווירה המיוחדת של הרצליה המושבה: ליפשיץ הירקן, מישקובסקי והדגים, פלפל יהודה. הכול היה שונה כל כך מהעיר הגדולה והסואנת של היום. היא מזכירה את חברותיה, חנה פרומקר לבית אריאלי וחיה ריבר הורוביץ, וגם את דני גדלין, איש אגד לשעבר, שמדריך כיום במוזיאון "בית ראשונים".
כשסיימה את התיכון בחוות הלימוד בפתח תקווה, אמרה לה אמה: "קיבוץ זה לא בשבילך". וכך חזרה הביתה, למדה פקידות, ועד הגיוס עבדה אצל שושנה מגדל. היא התגייסה לגבעתי כקשרית, וזוכרת היטב את תקופת מלחמת השחרור. היא סופחה לחטיבת אלכסנדרוני כשהחטיבה עברה מהדרום למרכז ושם הכירה את בעלה, מאיר, יליד ראשון לציון, שהיה רב־סמל פלוגתי, ונישאה לו בגיל 21. מאיר, שנפטר בשנת 2022, היה גם הוא נהג אגד. בתם היחידה חיה בארצות הברית.
זה 70 שנה, מאז 1956, היא גרה באותו בית, בשיכון הפרוגרסיבים, שכונת פועלים שנבנתה על חולות הים, הרחק מהעיר. "המקום היה מדבר", היא מספרת. האוטובוס עצר בחורשת האקליפטוסים, ומשם הלכו הביתה ברגל. בניגוד לסביבתו הנוכחית בהרצליה פיתוח, הבית שומר על הצביון של פעם: שניים וחצי חדרים שהורחבו מעט, סלון ומטבח, בלי ממ"ד ובלי מקלט, ומכונת הכביסה נמצאת במבנה בחצר. סביב הבית שטח אדמה מטופח, ובחלקו עצי פרי מניבים: הדרים, ליצ'י, מקדמיה, שני עצי מנגו ותאנה.
יהודית אוהבת מאוד לעבוד בגינה, והיא קשורה למקום בזכות האוויר הצלול, הקרבה לים, המרחבים והשכנות הנפלאות. כאן היא מרגישה חופשיה ומשוחררת, כאילו היא במושבה של פעם. היא כבר לא קוראת כמו פעם, אבל מרבה להאזין לגלי צה"ל, התחנה שמחברת אותה לצבא. ויש לה כמה עצות לחיים. "לשמור על הבריאות", אומרת הספורטאית לשעבר, "להיות במצב רוח טוב, לא להתרגז, לאהוב את הבעל בלי מריבות, לחיות יחד ולאהוב". ומסכמת: "חייתי חיים משוגעים". ולראש העיר היא מייעצת לשמור על בני הנוער, לעודד אותם לעסוק בספורט ולאהוב זה את זה. בעיניי, יהודית בת ה־96 היא גשר בין הישן לחדש, בין העבר להווה ולעתיד, בין הרצליה המושבה להרצליה העיר, הסואנת והצפופה.