בין גלי הים והקהילה

ירח, כך קוראים לו חבריו, וכך מכירים אותו בקהילה. "אני כאן בשביל האחר, לתת מענה, להקשיב, לסייע ולהושיט יד", הוא אומר בחיוך. עבורו אלה אינם מעשים חד־פעמיים, אלא דרך חיים, והם שהופכים אותו לדמות שסביבה מתכנסים אנשים. כך, לאורך השנים, הוא בונה ומחזק את הקהילה. כיום מכהן ירח כיו"ר העמותה וכגבאי בית הכנסת "היכל משה" בהרצליה.
מילדות של תלאות לבחירה בחיים
ירח נולד באוסטריה בשנת 1946, לאחר מסע תלאות של הוריו, ניצולי שואה ילידי אוקראינה. אביו היה פרטיזן, "אוד מוצל מאש". הוריו נפגשו במהלך מסע נדודיהם ובחרו בחיים. עם קום המדינה עלו לארץ ישראל בתקווה לבנות בה את ביתם, ודרכם עברה במעברה, ביפו ובתל אביב. לפני כ־35 שנה הגיע ירח להרצליה עם משפחתו, אשתו ושלושת בניו, ומאז הוא מחובר לעיר ולאנשיה.
"בני עקיבא": המקום שבו התעצבה מנהיגותו
כשהגיע לסניף בני עקיבא בתל אביב, באו לידי ביטוי כישוריו הרבים: יצירה, אמנות, יוזמה, ובעיקר מנהיגות. כבר בצעירותו נמשך לעשייה למען האחר ולפעילות חברתית. עשרות שנים לאחר מכן הוא מספר ברגש ובהתלהבות על אותה תקופה: על האירועים החברתיים שהוביל יחד עם חבריו, על איסוף כספים למען חולי הפוליו, על פעילויות בחגים, ועל התחושה שאפשר לעשות, להשפיע ולעזור. הערכים שספג שם, אחריות, ציונות והתנדבות למען הזולת, ליוו אותו לאורך כל חייו. במהלך השנים שירת ירח בצה"ל והשתתף במלחמות ישראל. לצד שירותו הצבאי הרבה להתנדב ולתרום מכישוריו בהקמת תערוכות ובפרויקטים עבור צה"ל. תמיד ניכר בו הרצון להתגייס לכל משימה, וכך הפכו כישוריו האישיים לכלי נוסף שבאמצעותו יכול היה לתרום לאחרים ולמדינה.
אהבת הים: מהתנדבות לשליחות
האהבה הגדולה לים הובילה את ירח ללימודי שיט ולהסמכה כסקיפר. אך גם כאן לא הסתפק בהנאה האישית. הוא בחר להפוך את אהבתו לים לשליחות, והתנדב במשך 14 שנים במשטרת ישראל, במסגרת השיטור הימי. ירח השתתף באירועי הצלה רבים, בביקורות בים, בחיפושים אחר נעדרים ובמשימות מורכבות. ברגעים שבהם נדרשה התגייסות מיידית, עם קבלת הודעה על נעדרים, על סירה שנקלעה למצוקה או על תקלה בלב ים, יצאו הוא וחבריו לדרך בכל שעה ובכל מזג אוויר, מתוך תחושת שליחות ותפילה שהמשימה תסתיים בהצלת חיים. הרגעים שבהם הצליחו להגיע אל הנפגעים ולהחזירם לחוף היו מקור לסיפוק עצום ולתחושת זכות. לצערו, היו גם מקרים קשים וכואבים, שהוא זוכר עד היום. את פעילותו בשיטור הימי נאלץ לסיים כשהגיע לגיל מתקדם, אך רוח ההתנדבות והשליחות נשארה חלק בלתי נפרד ממנו.
מהרצליה אל לב הקהילה
"אם בנעוריי הגעתי לבני עקיבא, בבגרותי הגעתי לבית הכנסת השכונתי", אומר ירח. בזכות אישיותו המנהיגותית, אכפתיותו ויכולתו לראות את האדם שמולו, הוא התבקש להוביל את הקהילה כגבאי. עבורו זו אחריות יומיומית לאנשים: להיות קשוב לצורכיהם, ליישב מחלוקות, להשכין שלום ולחבר בין אנשים. בית הכנסת הוא הרבה יותר ממקום תפילה. הוא מקום של מפגש חברתי, של שיח, של עונג שבת ושל חיזוק תחושת השייכות. לדור הצעיר הוא מבקש לומר: "הצטרפו לתנועות נוער, התחברו לחברה ולקהילה, התנדבו ועשו למען האחר, ובעיקר מכל הלב". עבור ירח, קהילה אינה רק מקום שבו אנשים חיים זה לצד זה. קהילה היא אנשים שבוחרים להיות זה בשביל זה. ובלשונו: "אדם אינו נמדד רק במה שעשה למען עצמו, אלא במה שבחר לעשות למען אחרים".