"התלמידים היו כמו הילדים שלנו"

את רחל כץ אני תופסת בנהיגה. אולי בדרך לאחת משלושת ההרצאות שהיא שומעת בשבוע, ואולי חזרה מאחד מהחוגים שהיא מעבירה בשבוע - מועדון קריאה, תשבצי היגיון ומשחקי שולחן.
רחל נולדה בשנת 1946 במרכז תל אביב, להינדה ואייזיק נוימן. בגיל חמש התייתמה מאביה, ועל ילדותה מעידה כי הייתה לא שגרתית. בשנת 1967 נישאה לצביקה ז"ל, ובשנת 1975 בתום סמינר להוראת חינוך מיוחד, עבר הזוג להרצליה, שם נולדו להם ירון וענת מהם זכו לנכדים.

את דרכה בעולם החינוך התחילה כמורה לחינוך מיוחד. אחרי שהתרשמו משיעור מוצלח במיוחד הוצע לה התפקיד של ניהול בי"ס לתלמידים על הספקטרום האוטיסטי, אך זה לא הסתייע. לאחר מכן עלתה האפשרות של ניהול בי"ס "מפתן" לנוער בסיכון, שעמד על סף סגירה. "העבודה שלנו הייתה לשכנע ילדים שלא נמצאים במסגרות להגיע לבי"ס שלנו. אני זוכרת שיחד עם המזכירה שלי, יהודית, היינו מתדפקות על דלתות של ילדים שקיבלנו את שמותיהם מקציני ביקור סדיר כדי לשכנע אותם לבוא". ההבטחה לתלמיד לעבוד באחת מהסדנאות ולקבל ארוחת צהריים חמה הוכיחה את עצמה, וכשמסעות השכנוע צלחו, בסוף אותה שנה, הפיקוח ומחלקת החינוך החליטו כי בית הספר יוכל להמשיך לפעול. היום, חשוב לה להעביר הלאה את המסר ש"להגיע למקומות כמו בית ספר 'מפתן' לא צריך להיות איום", ויש חשיבות לדרך שבה מחנכים ומורים מדברים עם תלמידים. הרעיון שעמד מאחורי בית ספר מפתן אותה ניהלה כעשרים שנה, היה - הילד במרכז. "התלמידים היו כמו הילדים שלנו. לפני שלימדנו אותם חשבון ומקצוע, בחרנו לחבק. לאהוב. להחזיר את הכבוד שנרמס במהלך השנים. לעודד אותם להאמין בעצמם. אני אומרת את זה בכל הלב, ואלה ממש לא קלישאות וממש לא סיסמאות. המטרה שלנו הייתה להוביל אותם לעתיד טוב יותר".

בי"ס מפתן הצליח להחזיר לתלם ילדים שאחרים לא האמינו שיוציאו בגרות או יתגייסו לצה"ל. גם פה צוות בית הספר סייע ורחל עצמה הייתה בקשר טוב עם רפאל איתן (רפול) שהיה הרמטכ"ל, גם לפתוח דלתות לשירות משמעותי. את החותם שהשאירה רחל בתלמידים מרגישים עד היום, בשיחות לפני החגים ובהזמנות לשמחות. ניכר כי בית הספר יותר מכל היה ונותר משפחה עבורם, וזאת אין ספק בזכות חזונה ופועלה של רחל.