"אני יותר נתרמת מאשר תורמת"

הפתגם אומר שלעיתים צדק הוא רק כוכב. יש אנשים שחולקים על כך. יש אנשים שמנסים להוריד את הכוכב הזה אלינו, אל האדמה ומתאמצים להאיר את המקומות החשוכים, את העוולות של בני האדם. רותי אלדר היא אחת מהם.

רותי נולדה ביוגוסלביה בשנת 1948. בגיל שלוש עלתה לארץ עם הוריה. "גרנו במעברה בנהריה. כשהייתי בת עשר אבי נפטר והמשפחה התפרקה. הייתי ילדת חוץ בקיבוץ ואחר כך גרנוי באילת שם סיימתי תיכון", היא משחזרת. אחרי השירות הצבאי נישאה רותי לחבר הנעורים שלה, יורם אלדר, יליד הרצליה שמשפחתו הייתה מהראשונים שהגיעו לעיר, מה שהוביל גם אותם לקבוע את ביתם בעיר. יחד הביאו לעולם שתי בנות, מהן זכו לארבעה נכדים .

רותי התחילה את דרכה המקצועית בהוראה, והתקדמה במהירות, תוך כדי השתלמויות ורכישת ההשכלה המתאימה ועד לתואר שני בחינוך. היא הפכה לסגנית המנהל ובהמשך ניהלה את בית הספר "יוחנני" שבעיר, אשר יישם מודל קהילתי חברתי ייחודי. "ההבנה הייתה שבית ספר הוא יותר מאשר בית שבו לומדים ומתחנכים, בית ספר הוא מקום המהווה תשתית חברתית", היא מסבירה.

בתום עשור כמנהלת בית ספר, החליטה על הסבה אמיצה לתחום שלא היה עוד בארץ, והקימה עמותה לאימוץ ילדים מחו"ל. "עבדתי בהתנדבות בעבודה מאוד תובענית, מול אנשים טעונים מבחינה רגשית, אבל ראיתי בזה שליחות בלתי רגילה של עשייה, כמעט כמו יצירה של משפחות", היא מתארת.

בעבודה מול המשפחות ותהליך האימוץ, היא נחשפה להיבטים בעלי משמעות רבה מתחום המשפט – חוקים ישראליים ובינלאומיים להגנת הילד, אמנת האג וחוקים נוספים, שהיו להם השלכות עמוקות על חייהם של האנשים עימם באה במגע. התחום נגע לליבה והיא התחילה ללמוד משפטים. את רישיון עריכת הדין קיבלה כשהייתה בת שישים ומאז היא מנתבת את הידע העצום שלה ואת ההתמצאות בחוק כדי לסייע במקרים סבוכים במיוחד: רצח ואלימות במשפחה ופגיעות מיניות. אלה נושאים קשים שהעוול והכאב זועקים בהם לשמיים. מעטים האנשים שנמצאים שם ומביאים את האור אל המקומות החשוכים האלה. רותי מביאה פן ייחודי: היא יועצת משפטית בארגון משפחות נרצחים ונרצחות, ארגון חברתי ציבורי ללא כוונות רווח, לצד פעילות בהתנדבות במנהל הנשים שבעיר, שם היא מסייעת לנפגעות עבירה למצות את זכויותיהן החוקיות. "יש לצערי הרב מקרים רבים כאלה", היא אומרת. "כיום אני עוסקת בעיקר בייצוג של נפגעי עבירה במשפט הפלילי שבו אין להם מעמד פורמאלי. הם לכל היותר עדים, שסופגים הרבה מאוד עוולות והתעלמות של המערכת".

כשהיא מסכמת את העשייה שלה חשוב לה לומר: "כאישה וכעורכת דין מצאתי חשיבות רבה לפעול למען נשים נפגעות אלימות על מנת שיוכלו למצות את הזכויות שלהן במלוא מובן המילה. זכויות שנזנחות לא פעם על ידי המערכת שמאפשרת לעוול להתמשך". היא מדגישה את החשיבות הפסיכולוגית של עשיית צדק, ויוצאת בקריאה לכל אישה: "אם קרה לך משהו, אל תשמרי את זה בבטן. יש חשיבות עליונה לשתף מישהו אחר ולזכור שכל אישה ראויה ליחס מכבד ולמלוא זכויותיה".

בהרצליה מקופלת כל העשייה הרבגונית של רותי למען האחר, וזהו מקור האהבה שלה לעיר שבה היא גרה כבר עשרות שנים. "אולי זה יישמע קצת קלישאתי אבל אני מרגישה שאני יותר נתרמת מאשר תורמת. העשייה החברתית – ציבורית הופכת אותנו לבני אדם טובים יותר", היא מסבירה. היומיום שלנו מורכב מאינספור הזדמנויות להיות טובים יותר, מוסריים יותר, ואולי כאשר שגרת החיים של כולנו תהיה רצופה בכוכבים קטנים של אור, הצללים שבעולם יתחילו להיעלם.