שחקן במגרש החיים

שמעון (סרג'ו) מנטין, יליד 1949, עלה מטריפולי יחד עם אימו ודודתו. בשנה הראשונה בארץ התגוררו השלושה באוהל בפרדס חנה, ולאחר מכן הועברו למעברת אגרובנק. באותה תקופה הכירה אמו אלמן עם ילדים, ולאחר שהתחתנה איתו, השאירה את שמעון אצל דודתו. שמעון אהב מאוד את דודתו, כאילו הייתה אימו, ואפילו קרא לה "המלאך". אף שלא כעס על אמו בעקבות זאת, הוא הרגיש בודד.
שמעון שמח כשגילה שאמו נכנסה שוב להריון. מאז נולדו לו מאמו אח ושתי אחיות. מותו של האח במלחמת לבנון הראשונה הכאיבה לו מאוד, אך חיזקה את הקשר שלו לאחיותיו.
בשרותו הסדיר ובמילואים השתתף שמעון בשלוש מלחמות: ששת הימים, יום הכיפורים ומלחמת לבנון. ככדורגלן מצטיין הוא שיחק בהפועל גבעת אולגה וכיכב שם. ב-11 ביוני 2015 דיווחה מהדורת מבט כי "סרג'ו היה ונשאר אחד הסמלים הגדולים של כדורגלני גבעת אולגה, ולפני מספר שנים זכה, כהוקרה על פועלו והזדהותו המוחלטת עם השכונה, להדליק משואה בערב יום העצמאות. בלם ברמה גבוהה, חזק פיזית ומנטלית, חכם ובעל אינטליגנציית משחק גבוהה, ספורטאי למופת ובעיקר אדם עם לב זהב".
הוא זוכר היטב את משחקי הפועל גבעת אולגה נגד קבוצות הצמרת של המדינה. לדבריו, "הקבוצה שלנו הביאה לעיר חדרה גאוות יחידה, אהבה, יריבות ספורטיבית והמון שמחת חיים". הוא נהג לשוטט בגבעת אולגה, לאתר ילדים ברדקיסטים בעלי פוטנציאל ולהזמין אותם למגרש הכדורגל. כך סייע לנערים רבים.
אבל הכדורגל היה רק תחביב, ושמעון מצא עבודה מסודרת בחברת אליאנס, שם עבד עד שיצא לגמלאות. גם בתקופת עבודתו באליאנס המשיך לעודד את הנוער של גבעת אולגה לעסוק בספורט ובמיוחד לשחק כדורגל, ורק לא "לחפש הרפתקאות", כהגדרתו. הוא עצמו מעולם לא חדל לעסוק בספורט.
שמעון נשוי לנינה. יש להם בן ושלוש בנות, 12 נכדים ושתי נינות.