עזר כנגדו

"להיות נשואה לאיש ציבור זה לא פשוט", אומרת רגינה, רעייתו של מאיר זנזורי ז"ל, שכיהן כסגן ראש העיר חדרה ב-1983 בתקופתו של ראש העיר חיליק כהנא. היא מציגה בגאווה רבה את שדרת העצים בכניסה לגבעת אולגה, שהוקמה בזכות בעלה. "לשנינו היה חלום שאולגה תתפתח, והנה - לא רק עצים נטעו, אלא גם נבנו בניינים רבי קומות ברחובות מטופחים". השדרה שמול ביתה קרויה כיום על שם בעלה. בבית הזה היא מתגוררת 65 שנה, מאז עברה אליו ככלה צעירה ממעברת אגרובנק בחדרה.
רגינה נולדה בטריפולי שבלוב בשנת 1934. בגיל 15, אחרי שחוותה את אירועי מלחמת העולם השנייה ואת הפרעות ביהודים, עלתה עם אחותה הבכורה למדינת ישראל הצעירה. שאר בני המשפחה עלו ב-1951 לישראל והצטרפו אליהן באגרובנק. שלוש שנים גרה שם עד שנישאה ב-1954 למאיר. למרות ניסיונותיהם לא הביאו ילדים לעולם, אבל "יש לי משפחה גדולה - נכדים מהאחים והגיסות שלי", סיפרה. עצב מהול בכמיהה ניבט מעיניה. לאחר שמאיר חלה היא סעדה אותו במסירות ובאהבה במשך כעשר שנים, עד שנפטר לפני 25 שנה. היא מספרת בכאב כי לא זכה לראות את השינוי שחל בשכונה שהתפתחה.
עד היום רגינה ידועה בגבעת אולגה כ"רגינה התופרת", שתפרה שמלות כלה ושמלות ערב לנשות אולגה וחדרה. במעין עולם הולך ונעלם שבו על כל תפר יש מחשבה, ובכל בד מושקעת אהבה, נמצאת רגינה עם זיכרונותיה מהכלות והנשים ששלחה בשמלותיה, לערבים היפים בחייהם.
כיום נהנית רגינה מהפעילויות לגיל השלישי, והיא מבקרת בקביעות במרכז יום לקשיש בגבעת אולגה ושרה בלהקת הזמר של המרכז. במשך היום היא מתרגלת את האיטלקית הרהוטה שלה עם המטפלת המסורה, אולגה, מטפחת בית מיוחד במראהו, ומשקיפה מביתה שבקומה השנייה על התפתחותה המתמדת של גבעת אולגה.