סינמה פרדיסו גבעת אולגה 

כבר כילדה קטנה אהבתי מאוד סרטים וקולנוע, ולכן כשנתקלתי בשמו של עובדיה יחזקאלי - הסדרן המיתולוגי של הקולנוע הראשון בגבעת אולגה והבעלים של הקיוסק הסמוך, ששימש מרכז הבידור של המקום - ידעתי שזה האיש שאני רוצה לפגוש.
עובדיה יחזקאל נולד בבגדד בשנת 1937. את אביו מעולם לא פגש, וכבר כילד קטן הרגיש שמסתירים ממנו את האמת על אודותיו. בגיל 11 בא עובדיה לדודו והתעקש לדעת את האמת על אביו. "התחננתי בפניו שיגלה לי איפה אבא שלי", סיפר. הדוד נשבר וסיפר לילד שאביו נשלח לכלא משום שהיה חבר במחתרת היהודית. האב, שנידון לשלושה חודשי עבודת פרך "באשמת ציונות", לא שרד בתנאים הקשים ונפטר בכלא.
עובדיה לא אהב את בית הספר, שכן קיבל מכות כל הזמן, והוא ברח מהלימודים והחל לעבוד כשוליית סנדלר. ב-20 האגורות שהרוויח בשבוע הלך לראות סרטים.
בשנת 1948 החמיר מצבם של היהודים בעירק. היחסים עם שכניהם הידרדרו, ובשנת 1951 נאלצה המשפחה לעלות לארץ. עובדיה, אימו ואחותו הבכורה התיישבו בגבעת אולגה, שבה גרו קרובי משפחתם. למרות המגורים באוהלים והעוני ששרר במקום הם נהנו מהחיים המשותפים והחופשיים. במעברה הכיר עובדיה את נדיה, ובגיל 17.5 נישאו השניים. הוא זוכר היטב את יום נישואיהם בתאריך 10 באוקטובר 1957. כעבור שנה הם עברו לשיכונים החדשים, שם פעל הקולנוע השכונתי "קולנוע גל". עובדיה חובב הקולנוע ביקש לעבוד שם וקיבל עבודה כסדרן.
הקולנוע שימש באותם ימים למופעים ולסרטים והיה מרכז הבידור של האזור. בעלי הקולנוע סמכו על עובדיה ונתנו לו לבחור את הסרטים שיוקרנו במקום. 40 סרטים הוקרנו מדי חודש, ואת כולם בחר עובדיה אחרי שצפה בהם. בתחילת השבוע הוקרנו סרטים רומנטיים הודים ותורכיים, ובמוצאי שבת - סרטי אקשן וקרטה.
בשנת 1977 רכש עובדיה את הקיוסק הצמוד לקולנוע, שהפך לקיוסק המיתולוגי של השכונה. "המצב הכלכלי בשכונה היה לא קל," הוא מספר, "והרבה בני נוער ממשפחות מרובות ילדים הידרדרו לפשע וסמים. עזרנו להם כמיטב יכולתנו – נדיה אשתי הכינה להם אוכל בקיוסק, ואני הייתי מבריח אותם לקולנוע מהכניסה האחורית. מבחינתי הם היו חלק מהווי הקולנוע, והנתינה הזו הייתה טבעית לי לגמרי".
אבל בית הקולנוע ספג מהלומות רבות מההתפתחויות הטכנולוגיות – קלטות הווידאו, חנויות הווידאו ופתיחתם של בתי קולנוע רבי אולמות – ובשנת 1984 סגר את שעריו. לימים נהרס הקולנוע וכמותו הקיוסק הסמוך, ולא נשאר זכר לפיסת ההיסטוריה המקסימה הזו בגבעת אולגה. עבור עובדיה הייתה זו מכה קשה. הוא לקח הביתה את הסרטים והוא מקרין אותם לילדים בביתו, על סדין גדול שהותקן בסלון. אהבתו לקולנוע ניכרת בשליטתו בשמות של סרטים ושחקנים ובהיסטוריה שלהם. כל זה הקנה לו בשכונה את השם "עובדיה היסטוריה".
עובדיה שירת בשריון ונלחם במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה, ואף קיבל אות הצטיינות. לאסונו נהרגה אחותו בפיגוע בשוק של חדרה לפני כעשור. הוא מתנחם במשפחתו הרחבה, הכוללת ארבע בנות ושלושה בנים, 21 נכדים וחמישה נינים.