אברהם שמש

המסע מתימן לאולגה

1.png

כתיבה: ליטל פדלון

צילום: ליטל פדלון

אברהם שמש עלה מתימן בשנת 1949 עם כל משפחתו. "היינו חמש משפחות שהתארגנו יחד ונסעו מצנעא לאשד במשאית, עם שני חיילים ששמרו עלינו מהשודדים ומהגנבים שבדרך." כשהגיעו לישראל הם שוכנו בצריפים, שכל אחד מהם אכלס עשר משפחות.
אמו נפטרה בתימן ואביו התחתן בשנית, ועם אשתו השנייה עלה לארץ והתיישב בירושלים. שם הוא נורה בידי ערבים ופונה לבית החולים שערי צדק, שם היה מאושפז חודשיים. "בעקבות הירי באבא עברנו לאולגה. באותם ימים אולגה הייתה מעברה, וכיום זה מתחם הוילג', לשם הגיעו הטריפוליטאים, האשכנזים והתימנים".
אברהם עצמו למד מסגרות מכנית ובערב למד בשיעורים מיוחדים כדי להשתפר בלימודים. הוא שיחק כשוער בנוער הפועל חדרה ואז בנוער הפועל אולגה.
את אשתו, שגם היא עלתה מתימן, הכיר אברהם כבר בגיל 16 בריקודי עם בתנועת הנוער העובד והלומד. ב-26 בדצמבר 1962 הם התחתנו בחדרה ואז קנו בית של חדר וחצי, שבו גידלו אחר כך שני ילדים.
בצבא שירת אברהם בגדוד 13 בגולני, ואחרי השחרור עבד כרצף יחד עם גיסו. אחר כך הקים את העסק "האחים שמש", ובהמשך עבד כאב בית בבית הספר "מוריה". ב-1991, אחרי 22 שנות עבודה בבית הספר, יצא לפנסיה.
יש לו שלוש בנים ובת אחת, 15 נכדים, ארבעה נינים ועוד שניים בדרך. היום אומר אברהם שחשוב יותר ללמוד ולהשקיע ופחות לעבוד קשה.

חשוב יותר ללמוד, פחות לעבוד קשה

אברהם שמש

 
Gold logo.png