אדונית התבלינים 

אמה של ויקטוריה, חנה רביניאן ז"ל, העניקה לה מתנה מופלאה המלווה אותה כל חייה: רפואת צמחים. חנה, שהייתה ידועה כ"מרפאה טבעית", נהגה ללקט ולרקוח תרופות מצמחים שאספה בטבע, וכך עזרה לאנשים להירפא ממחלות שונות.
ויקטוריה מספרת סיפור מיוחד על אמה: "זמן קצר אחרי לידת אחי הקטן יצאה אימי לאסוף צמחים ופגשה אישה ממררת בבכי. האישה סיפרה לה על בנה החולה במחלה מידבקת. במצוות הרופאים, אמרה, היא נאלצת להשאירו מבודד בחדר ולחכות למותו. אמי ביקשה מיד לראותו, הרימה אותו בזרועותיה, חלצה את שדה והיניקה אותו. אחר כך המשיכה לבוא מדי יום ולהיניק אותו וכך הצילה את חייו. כעבור שנים רבות, בביקור בארצות הברית, פגשה אימי את אותה אישה. בעקבות הפגישה ביקש גבר צעיר, הילד שבגר מאז, להזמין את אימי לחגיגת נישואיו".
ויקטוריה שמעוני נולדה ב-1939 בטהרן וגדלה כאחות יחידה לשמונה בנים. בשנת 1962 הגשימה המשפחה את חלומה הציוני ועלתה לישראל. ויקטוריה בת ה-22, שהייתה אז מאורסת, החליטה לעלות עם המשפחה אף שארוסה סירב לעלות. סיפור העלייה של ויקטוריה ומשפחתה כרוך בכאב ואובדן. שלושה חודשים לאחר הגעתם לארץ טבע בים אחיה משה בן ה-16. האבל על הנער הצעיר נוסף לקשיי ההתאקלמות בארץ.
בשנת 1965 נישאה ויקטוריה לאלי והם עברו לגור יחד בביתם הנוכחי. היא מספרת על חיים של שותפות ועזרה הדדית בשכונה. "יחד גידלנו את הילדים, בלי גדרות בין הבתים ועם דלתות פתוחות. במוצאי שבת היינו יוצאים לרחוב, יושבים בחוץ על כסאות, והילדים היו משחקים יחד והיה פה שמח".
ויקטוריה ואלי לא הפסיקו לאהוב את אולגה. "אולגה זה משפחה," הם אומרים. "יש פה חמימות שאין במקום אחר". כאן הם גידלו שלושה בנים ובת. "הייתי נחושה להעניק לילידיי חינוך טוב, ולכן יצאתי לעבוד במשק בית כדי לתרום לכלכלת המשפחה ועם זאת לחזור בצהריים כדי להיות עם הילדים".
ויקטוריה קיבלה מאימה את ההבנה בצמחים והיא חולקת את הידע שלה עם תושבי השכונה, עם ילדיה ועם עשרת נכדיה. בעודנו מטיילות בגינה אנו מדברות על אימהות, עוצמה נשית, צמחי מרפא, תבלינים וסגולותיהם, תוך כדי טעימות של מטעמים מעשה ידיה. אנו מחליפות, איך לא, גם מתכונים, עצות לחיים בריאים והדרכים לטיפול בתרופות סבתא, מרשמים שעברו אליה בירושה.