סיפור אהבה

בית הכנסת בבית אליעזר ידע תפילות, חגים ושבתות, כמו כל בית כנסת. אבל יום אחד קרה בו משהו אחר: התחיל בו סיפור של שניים, סיפור של משפחה עתידית ובית. זה קרה ביום בו נערכה החתונה של ויקטור ורינה אטון. זוהי חתונה שמספרת את סיפורה של הארץ הזאת בכלל, שנבנתה מפסיפס של מדינות ותרבויות, ואת סיפורה של חדרה בפרט, עיר שהייתה אז בית לעולים מכל רחבי העולם.
ויקטור אטון נולד לפני 90 שנה במצרים, קהיר. לארץ הוא עלה עם אימו בשנת 1949 והתגורר במעברת בית ליד. חבר טוב שלו הכיר לו את רינה, בת דודתו. משפחתה של רינה, שמוצאה מיוון, היגרה במהלך מלחמת העולם השנייה לאלכסנדריה המצרית ועלתה לארץ אחרי הקמת המדינה. אביה של רינה נפטר במצרים והמשפחה עלתה לאחר מותו למעברת אור עקיבא.
לאחר נישואיהם התגוררו ויקטור ורינה בבית אמו של ויקטור בגבעת אולגה. רק שנתיים אחר כך הם חזרו אל השכונה שבה התחתנו, בית אליעזר. "כשהגענו לשכונה לא היו כבישים", הם מספרים. "הכל היה בוץ... אבל החיים היו נהדרים. היו לנו שכנים טובים ובית שלאט לאט הרחבנו ושיפצנו". ויקטור עבד במקביל בעבודות לא קלות. בשנת 1962 הוא עבד בבנק איגוד בעיר, ובעבודות נוספות. גם לאחר הפנסיה הוא לא עזב את מעגל העבודה ונמנה על עובדי חברת אמישראגז. הפרנסה לא הייתה קלה, הם מסכימים. אבל מוכרחים גם להוסיף: "איכשהו הסתדרנו".
גם רינה עבדה כל חייה. "היה לי חלום להיות אחות", היא אומרת. החלומות לא התגשמו אבל רינה הייתה חכמה מספיק כדי לאהוב את המציאות כמות שהיא. "הייתי קופאית בהתחלה", היא משחזרת. "כשהילדים נולדו טיפלתי בהם ובילדים אחרים. בהמשך למדתי קורס לטיפול בית בקשישים". עם הקשישים הייתה לה תקשורת מיוחדת: "אהבתי את העבודה איתם והם אהבו אותי", היא נזכרת. רינה עבדה במט"ב במשך 40 שנה והוסיפה להתנדב שם גם לאחר הפנסיה. היא ריכזה מועדון לקשישים בשכונה וארגנה פעילויות חברתיות. "הייתי מסופקת מהעשייה", היא אומרת. "לא היה אכפת לי מהתשלום".
ויקטור ורינה הם סמל לזוגיות ארוכת שנים ומלאת אהבה. "הסוד שלנו הוא שאנחנו רבים כל יום - ומשלימים כל יום". הם צוחקים, ואילו ויקטור מוסיף: "יש לי אישה נהדרת".
לזוג ישנם ארבעה ילדים, שבעה נכדים ואפילו נינה קטנה. הסיפור שהתחיל בבית הכנסת הקטן לבש עלילה ופרקים. בית אליעזר הייתה ונשארה השכונה בה התחיל הכל: "היום זה אחרת", הם אומרים. "היום כבר לא מכירים אחד את השני כמו פעם..." אבל גם היום, ללא ספק, המקום הזה מהווה בשבילם כל כך הרבה, נוף לחיים עשירים, מלאים בעשייה ואהבה.