סיפורו של נגר

סיפורו של יוסף עמרן מתחיל בתימן, שם כבר חלם על בית שיבנה כשיגדל. כעולה צעיר, הגיע לחדרה לנטוע פרדס בעיר ירוקה והתאהב בה. בנגרייה הציורית שבנה, אפשר למצוא אותו גם היום עם אותו הזיק בעיניים הצעירות שלו, בעודו מספר את סיפורו של חלום שמתגשם.
הוא נולד בשנת 1932 בכפר עראם הסמוך לצנעא שבתימן. בשנת 1949 עלה לארץ, נער בן שבע עשרה שנשלח כמו רבים למחנה העולים בעין שמר. כבר בתור נער החל לעבוד בעבודת כפיים ובנטיעת פרדסים בחדרה – ונכבש בקסמה של העיר. "היינו הולכים ברגל מעין שמר לחדרה", הוא נזכר. "כבר אז החלטתי שאקים בית בעיר הזו, בשכונת בית אליעזר. מאז אני כאן".
בשנת 1951 נישא יוסף לשושנה, שאותה הכיר כבר מילדותם בתימן. לאחר שנתיים הם הגיעו אל חדרה. יוסף כבר לא נטע פרדסים, הוא הקים נגרייה משל עצמו, מאחורי הבית. "הנגרייה החלה כצריף", הוא משחזר. "בחלוף השנים היא גדלה והתפתחה מאוד. במאמץ משותף שלי ושל רעייתי ז"ל -עבדנו מצאת החמה ועד רדת הלילה, כדי לפרנס את ילדינו ולטפל בבנינו הצעיר שהינו בעל צרכים מיוחדים והכל בחדוה ובאהבה רבה. אחרי שלושים שנה שעבדתי בנגרייה הפרטית שלי, הפכתי לעובד בעיריית חדרה, העוסק בהחזקת מבנים כנגר, בבתי ספר, גני ילדים ומקומות ציבוריים אחרים, עבודה אשר מילאה את יומי ובה מצאתי סיפוק רב, מעצם ההיענות לקריאת המורים/מורות והגננות לתיקונים נדרשים דחופים לרווחת ילדי הגנים והתלמידים. בעבודה זו עסקתי עד יציאתי לפנסיה".
לצערי, אשתי האהובה שושנה, אשר היוותה את העוגן המרכזי של הבית נפטרה לפני מס' שנים ממחלה, אך אני מתנחם בעובדה , שהיא זכתה לראות הצלחה בעמל כפיה ורוותה נחת מיוצאי חלציה.
אחד הזיכרונות של יוסף קשור בתלאות שעברו על הארץ: "גויסתי בגיוס חירום במלחמת ששת הימים", הוא מתאר. "בחצר הבית חפרנו מקלט עבור המשפחה. אני הייתי במילואים בעוד שאשתי ההרה נותרה לבד בבית עם חמשת הילדים הקטנים. אני זוכר את הדאגה הרבה שחשתי אז".. כחצי שנה לאחר סיום המלחמה והכוננות הועבר להג"א-יחידות משמר בעורף האזרחי.
גם לאחר שחרורו התנדב יוסף לשורות "המשמר האזרחי", גוף וולונטרי שעסק בעזרה משטרתית ובשמירה לילית ברחובות בית אליעזר, כשהוא מוכיח את אותה אחריות לאומית עבור האחרים.
יוסף ניהל אורח חיים דתי מאוד, כמסורת אבותיו, כאשר שמירת הדת והזהות היהודית מהווים ערכי יסוד בחינוך ילדיו. הוא גא וחש סיפוק רב על כך. "אני שמח שהצלחתי לשמור גם בבית אליעזר על הערכים שעליהם גדלתי בתימן. הייתי שותף בהקמה של בתי כנסת בשכונה, לכל עדה בנפרד", הוא מציין בהתרגשות ומוסיף: "החשוב מכל זה לשמור על המשפחתיות, על כבוד הדדי לכל אחד, על יושר והגינות בכל מצב, וכמובן להיות נאמנים לערכים ולמסורת".
יוסף והנגרייה שלו מהווים חלק בלתי נפרד מנופה הצבעוני של שכונת בית אליעזר. ליוסף משפחה גדולה שהוא גאה בה: הוא אב לשישה ילדים (ארבע בנותיו עוסקות בחינוך) ,סב ל 12 נכדים ו 11 נינים. "אני שמח שהדור הצעיר בחר לגור כאן בשכונה או בסביבה הקרובה", הוא מציין. "בית אליעזר בעיניי היא שכונה לאנשים מכל קצוות תבל, שלמרות השוני המבדיל ביניהם, עדיין שומרים על אוירה משפחתית, לבבית ומקרבת".