מהיום שהתחתנתי אני גר פה

ממרחק של שנים אפשר לעמוד על חשיבותם של הדברים החשובים באמת. משפחתו של יעקב בן חיים מעידה על הערכים שהוא מנחיל בה: הלכידות והחום המשפחתי מספרים את סיפורו של אדם שנתן את כל כולו למען רווחת המשפחה.
יעקב בן חיים נולד במרוקו בשנת 1940. כשהיה בן 13 עלה עם שני אחיו לארץ, לאחר שהוריהם כבר הקדימו לבוא זמן מה לפניהם. כבר כנער הוא החל לעבוד בבית הדואר, בהתחלה כדוור, ובהמשך גם בעבודות נוספות כמו כתיבת מברקים ועוד. בזכות החריצות והאמביציה שלו הוא טיפס במהירות בסולם הדרגות עד שהפך למנהל הדואר המרכזי. "אבא הוא אדם שלא ידרוך במקום", מתארת בתו, דניאלה. "בכל מקום הוא התמסר ועבד קשה כדי להתקדם". במקביל, כדי להשיג רווחה כלכלית, הוא עסק גם במלצרות באולמי הדקל וגם שם התמנה לרב מלצרים. יעקב עבד במשך 42 שנים בדואר, בעקביות ומסירות שנדיר למצוא כיום. עבודתו בדואר ובאולמי והדקל – הם סימני ההיכר שלו בבית אליעזר.
יעקב נלחם למען הארץ. הוא התגייס לגולני ושירת במהלך מלחמת ששת הימים. צלקת ברגלו היא זכר לפציעה שהוא ספג מקליע במהלך המלחמה.
בשנת 1963 הכיר יעקב, בקיבוץ עין שמר, את סימי ז"ל, אשתו. סימי הייתה אישה מלאת אהבה וחיים ויחד הם הקימו משפחה חמה ומלוכדת. יש להם שלושה ילדים, שבעה נכדים ונינה. מה שמדהים במשפחת בן חיים הוא הלכידות המיוחדת שלהם: הם גרים כולם במתחם אחד בבית אליעזר. כל אחד בנה את הקן שלו בתוך המעגל המשפחתי החם והמחבק.
"אבא תמיד התמסר למען הילדים", מתארת דניאלה. "הוא לא חסך לעתיד כלשהו אלא דאג להעניק לנו ככל יכולתו כאן ועכשיו, כדי שלא יחסר לנו כלום. הוא אדם משפחתי ומסור. את הגינה המשותפת שלנו – הוא זה שמטפח, במו ידיו, ודואג לכל צמח וצמח". היא מונה את הערכים שהוא דוגל בהם ואין ספק שהוא מייצג אותם באורח חייו שלו: היושר הבלתי מעורער, הכנות, הצניעות, הכבוד שהוא רוחש לכל אדם, והמסורת שהוא הטמיע במשפחה. שממשיכה ללכת יחד לבית הכנסת לקבלת שבת, בהרכב משפחתי.
בית אליעזר הוא המקום שבו מתלכדים כולם. "אנחנו קשורים למקום הזה, יש לנו סנטימנטים שלא נותנים לנו לחפש משהו אחר" הוא מספר. "מיום שהתחתנתי אני גר בבית הזה. הוא מסמל כל כך הרבה עבורנו". החיבור של כל ילדיו לעיר עמוק, ובנו של יעקב אף בחר בשירות הציבור וכיום מכהן כראש העיר.
פירות האילן מעידים יותר מכל על איכותו של העץ. את האדמה המשפחתית, כמו את הגינה שלו, הוא מטפח כבר שנים, בחום ליבו. כל דבר בעונתו. אולי עכשיו, אחרי עונות של זריעה והשקעה, זה הזמן להביט בפריחה המרהיבה, פרי עמלו.