אני מרגישה כאילו תמיד גרתי בשכונה

מרים גולדז'ינר (ילידת 1944), אמנם הגיעה לשכונת בית אליעזר בחדרה רק בשנת 1974, כתשע עשרה שנה לאחר שעלתה ארצה ממרוקו, אבל היא מרגישה כאילו היא הייתה כאן כל חייה.
מרים נולדה במרוקו, ולאחר עלייתה התמקמה המשפחה בקריית טבעון שליד חיפה, לא הרחק מהמקום אליו הגיעו עם אוניית המעפילים ב- 1955. "היו לי 12 אחים ואחיות אבל שלושה כבר נפטרו", אומרת מרים: "אח אחד נפטר כפעוט עוד לפני שנולדתי, לפני שעלינו ארצה, ושני אחים נוספים נפטרו לצערי ממחלות בארץ".
את בעלה יצחק הכירה מרים בחיפה שם התחתנו בשנת 1968, ולאחר מכן גרו בעיר קריית חיים כשש שנים כזוג צעיר. לאחר מכן, בשנת 1974 , עברו השניים לשכונת בית אליעזר בחדרה. בתחילת הדרך, רק מי שהיו חברי הסתדרות יכלו לגור בשכונה שהוקמה בשנות ה-50', אולם כשמרים ובעלה הגיעו אליה, הייתה זו כבר שכונה מבוססת שפתחה את שעריה לכולם. ביתם הצנוע טובל בירוק, ושמר על הציביון הייחודי למקום שמשתלב בטבע העוטף אותו. "אני אוהבת להרגיש את הטבע סביבי", היא מסבירה.
מרים נקלטה כאן והרגישה מיד בבית. היא החלה להיות פעילה בשכונה כמעט בכל תחום ועד היום היא מתנדבת בה ללא הפסקה: "אני מרגישה כאילו תמיד הייתי בבית אליעזר. ממש טוב לי פה ואני עוסקת בעשייה שממלאת אותי", היא אומרת וכששומעים את סדר היום שלה בגילה, קשה שלא להתפעם ולהתפעל. סדר יום שלא היה מבייש צעירים רבים ממנה: ""אני לומדת לנגן במקהלה, רוקדת ריקודי עם ומשחקת ברידג'(קלפים)", אומרת מרים בחיוך ומאחלת לכל אחד בכל גיל שיהיה את המרץ שיש לה. בנוסף על כך היא מוסיפה לפעול ולהתנדב. "אני מקפידה להתנדב במועדון לניצולי שואה. שם אני עוזרת במטבח ומכינה את הכיבוד, מארגנת ועוזרת בכל הדרוש כדי להנעים את זמנם. המפגש איתם ממלא אותי במשמעות. בנוסף אני מתנדבת במרכז יום לקשיש בבית אליעזר, בבית תעסוקה, שם אני מכינה מוביילים בשביל ילדים קטנים. אני מאמינה בסולידריות חברתית ופועלת לפי כך. חיי הקהילה בשכונה נפלאים, ואני מאחלת לדור הצעיר גם למצוא עניין בדברים שהם אוהבים ובהם עוסקים".
מרים ויצחק הביאו לעולם 4 ילדים: שני בנים ושתי בנות מהם זכו ל-13 נכדים ונינה אחת ורובם עדיין גרים בחדרה. "אני מודה על כך שמשפחתי בחרה לנטוע שורשים קרוב אלינו, ושגם נכדיי זוכים לאותה ילדות הטובלת בטבע, בו גידלנו את ילדינו".