סמו נגה

סמו נגה נולד בשנת 1951 בכפר "קולאה מרווה" שבאזור גונדר, וחלם כל חייו להגיע לארץ ישראל. כילד, אמו נהגה לומר לו "ירושלים של זהב", והדבר הותיר בו חותם עמוק.
בשנת 1983, כשהיה בן 32, יצא סמו למסע רגלי לכיוון סודן. הוא היה חלק מקבוצה גדולה של 84 אנשים, בהם אשתו, שני ילדיהם במהלך המסע נולדה הילדה שלישית , אחים ובני משפחה. המסע ארך עשרה ימים, ובמהלכו הם נתקלו בשודדים למרות ששילמו להם השודדים ליוו אותם שישה ימים נוספים ואז שדדו אותם שוב, כשסמו הגיע לסודן הצלב האדום לקח אותו ואת בני משפחתו לגדריף. הוא היה עד למותם של אנשים רבים בדרך.
בשנת 1984 בסודן הוא ומשפחתו התפצלו ופוזרו למקומות שונים. סמו לקח את אשתו וילדיו ישירות לישראל, אך מכיוון שאמו, חמותו ובני משפחה נוספים נותרו מאחור, הוא החליט לחזור לאתיופיה כדי להצילם. המסע חזרה ארך ארבעה ימים, ובמהלכו הוא נכלא למשך לילה אחד בגונדר, אך שוחרר.
לאחר שחזר לכפרו, הוא אסף את אמו, חמותו, וכל המשפחה שנותרה, כארבעים איש. הם יצאו למסע נוסף, שהיה קשה ומסוכן. הם נאלצו לחזור על עקבותיהם, ולאחר 15 יום נכלאו יחד. בסופו של דבר, הוא נשלח עם 83 יהודים נוספים לכלא "אמרקובה" למשך חמש שנים. בכלא, התנאים היו נוראיים: הם סבלו ממכות, עינויים, והתעללויות חוזרות ונשנות. את הקמח שאכלו, למשל, מצאו עם תולעים. בשלוש השנים הראשונות, נחקר מדי יום, וסבל עינויים קשים, בעודו חש דאגה עמוקה לגורל משפחתו.
בשנת 1991, בגיל 40, הגשים סמו את חלום חייו. הוא עלה על מטוס מאדיס אבבה לישראל. הוא חש אושר גדול, ושמח על כך שאינו צריך לדאוג יותר. כשהגיע לארץ, הוא נישק את הרצפה, והתחבק עם אחיו שחיכו לו. למרות שהסבל והעינויים נותרו חרוטים בליבו, הוא חש שמחה גדולה על כך שהגיע הביתה.