טגאי אישטה אשר

טגאי אישטה אשר נולד בשנת 1962 בכפר "אקוורר" במחוז גונדר שבאתיופיה. החלום להגיע לארץ ישראל בער בו, במיוחד לאחר שאביו ואחיו הקטן כבר יצאו למסע לסודן בדרכם לארץ הקודש בשנת 1981. בסוף שנת 1982, הוא דאג שגם שאר אחיו יצאו לסודן כדי לעלות לישראל.
בשנת 1983, טגאי, אמו, ושישים וחמישה מבני משפחתו ושכניו, היו האחרונים לצאת למסע. בפעם הראשונה שיצאו לכיוון סודן, הם נתפסו לאחר יומיים של הליכה. טגאי וחברו, נוגוס זמנה, נפרדו מהמשפחות ונלקחו לכלא "קולאה דיבה" משום שנמצא אצלם נשק. בכלא הם עברו חקירות ועינויים קשים במשך חודש וחצי, במהלכם הכו וקשרו אותם בניסיון לברר מיהו המפעיל שלהם ולאן הם הולכים. שאר בני המשפחה שוחררו וחזרו לבתיהם, ואילו טגאי וחברו עמדו בפני משפט בגונדר. למזלם, בריהון מגוס, עובד סוציאלי, התערב והציל אותם מגזר דין מוות. הוא ערב להם שלא יבצעו פעילות ציונית, וכך הם שוחררו וחזרו לכפר.
לאחר חודשיים של התארגנות, יצאו שוב. המסע השני ארך ארבעה ימים עד שהגיעו למחוז גונדר, ומשם צעדו עוד עשרה ימים עד שהגיעו לסודן. בדרכם, הם נתקלו בשודדים שלקחו מהם כסף, סוס ואוכל יבש. הם הסתפקו במעט מים ואוכל יבש, וראו בדרכם גופות רבות מפוזרות על הקרקע - עדות קשה למסעות קודמים.
הרגע הקשה ביותר היה כשהגיעו לגבול סודן, כשנגמרו להם המים. טגאי, אז בן 20, יצא לחפש מקור מים עם ג'ריקנים ריקים, והגיע לכפר "טיחה", שם דאגו לו ולאנשיו למים. הוא חזר למשפחתו עם מים, אך כשהתיישב לשתות, התמוטט והתעלף מהתייבשות. הצלב האדום, שקיבל דיווח מהכפרים, שלח סיוע ומשאיות. הם מצאו אותו מעולף, טיפלו בו עד שהתאושש, והוא המשיך עם משפחתו לכפר "טיחה".
מ"טיחה" הם הגיעו לכפר "אמרקובה" בסודן, שם שהו שבעה חודשים, סבלו ממחלות רבות ומקלקולי קיבה, ואנשים רבים מתו. משם נסעו לגדריף, שם שהו שלושה חודשים נוספים. לבסוף, הועלו על אוטובוסים שהובילו אותם למנחת במדבר. שם, נחת מולם מטוס "הרקולס". טגאי ואנשיו עלו על המטוס, ולא האמינו שהם באמת בדרך לארץ ישראל. החיילים במטוס, כולם לבושים לבן, נתנו להם בננות, עוגיות ושתייה. כשהמטוס המריא, הודיעו להם שהם בידיים טובות ושהאורות שהם רואים למטה הם ירושלים. כולם צהלו ושמחו. הם נחתו בנמל התעופה בן גוריון, וכולם נישקו את האדמה. משם, לקחו אותם לאשקלון.