הגוס נרעיו ז"ל
סיפורה של הגוס נגיסט נגה אשתו של נגיסט נרעיו ז"ל היא עדות לכח העמידה של הרוח האנושית, האמונה בדרך וליכולת של אדם אחד לשנות את גורלו. מתוך אומץ עקשנות ואהבה עמוקה לחירות, הם צעדו אל הבלתי נודע וניצחו את הפחד.
דרכם מלמדת שגם מול מכשולים שנראים בלתי עבירים התקווה יכולה להוביל אותנו אל האור. מורשתם תמשיך להוות השראה להזכיר לנו שלעולם אסור לוותר על החלום כי מי שמאמין – בסוף מגיע.
סיפורה של הגוס נגיסט נגה אשתו של הגוס נרעיו ז"ל, ילידת 1958 מהאזור שירה עדיארו באתיופיה, הוא עדות לכמיהה עזה לציון ולמסע רצוף קשיים שעברה עם בעלה הגוס נרעיו ז"ל בדרך. בגיל צעיר מאוד, 9, הגוס נישאה, וחלמה להגיע לארץ ישראל. בשנת 1983, כשהייתה בת 25, יצאה הגוס למסע, מלווה בבנה בן השנה, בבעלה שהיה אסיר ציון, ובדודים. המסע הרגלי לסודן ארך שבועיים, כשאת הדרך עשו בעיקר בלילות, ולעיתים בסיוע סוס וחמור.
המסע היה רצוף סכנות. הגוס ובני משפחתה נתקלו בשודדים שגזלו מהם את כל הזהב, הכסף והבגדים, ואף היכו אותם. המזון והשתייה היו מוגבלים; הם ניזונו מ"דאבו קולו" (לחם), חיטה וסוכריות, אך מים היו במחסור תמידי, שהיה לרגע הקשה ביותר במסע. הגוס נתפסה ונכלאה בסודן, אך שוחררה לאחר יום אחד בלבד בשל היותה עם תינוק. היא לא הייתה עדה למקרי מוות במהלך המסע או בכלא.
למרות התלאות והקשיים, הרגע שבו עלתה הגוס למטוס בדרך לישראל היה רגע של אושר וסיפוק עילאי. "טוב, שמחה בלב", היא מתארת, ומוסיפה: "אין כמו ארץ ישראל". סיפורה של הגוס נגיסט נגה הוא סיפור של נחישות, עמידות, ואהבה עמוקה לארץ ישראל, למרות המסע המפרך והמחיר האישי ששולם בדרך להגשמת החלום.
