באייק תדסה

באייק תדסה נולד בשנת 1955 בכפר בלאסה שבאזור גונדר, וגדל שם ללא אב. הוא התחתן באתיופיה ונולדו לו שלושה ילדים. הוא היה חייל בצבא האתיופי וזכה לתפקיד משרדי מכיוון שהיה נכה. בעקבות כך, עבד בעיריית מקסנית.
בשנת 1984, תוך כדי עבודתו בעירייה, החל לסייע ליהודים צעירים לקבל אישורי עבודה בסודן כדי שיוכלו לברוח מגיוס כפייה לצבא האתיופי. הוא, שהיה יהודי בעצמו, נהג להשתתף בישיבות פנימיות של העירייה והמשטרה שבהן תכננו כיצד ללכוד את הצעירים היהודים הבורחים. ברגע שהיה מבין לאן המשטרה או הצבא עתידים להגיע, היה שולח בחשאי מכתב לנציגים בכפר שיזהירו את הצעירים.
בשנת 1986, נתפס באייק לאחר שהשלטונות גילו שמישהו מתוכם מדליף מידע ליהודים. הוא נשלח למעצר בעיר טדה, אך שוחרר בזכות ערבות של נהג מהצלב האדום.
בשנת 1987, שוב נתפס בעקבות מבצע ארצי ללכידת יהודים. הוא נלקח למעצר בגונדר, שם עבר עינויים במשך שמונה חודשים ללא משפט. באייק סיפר כי המכות הקשות ביותר שהיו לו היו בראש, בעזרת קת של רובה. הבושה, הזלזול וחוסר הכבוד היו קשים לו יותר מכל, שכן הוא שירת בצבא אתיופיה ונתן למדינה, אך לבסוף הוכה על ידי שוטרים שלה. לבסוף, הוא שוחרר שוב בחסדי אנשים שריחמו עליו, חזר לעבוד בעירייה ואף השתמש בחותמות של ראש העיר היהודי כדי לסייע ליהודים נוספים.
בשנת 1990, עלה באייק לישראל לבדו, כשהוא בן 35. לאחר כחודשיים, הוא שב לאדיס אבבה, כדי להעלות את אשתו ושלושת ילדיהם, בני 6, 7 ו-10. בשנת 1991, עלו גם אמו ואחיו, במסגרת מבצע שלמה. באייק מתאר את העלייה כמבצע מדהים, שבו 15,000 יהודים הגיעו לישראל בתוך יממה אחת. הוא לא האמין שהרגע המיוחל הזה הגיע. עבורו, זה היה רגע של התרגשות ענקית, והוא עד היום אסיר תודה לעם ולמדינת ישראל על כך.