איטולין-נפתלי גנפור

גנפור איטולין נפתלי נולד בשנת 1959 בכפר "קולה מרווה" שבאתיופיה. כבר מגיל צעיר, המניע העיקרי בחייו היה להגיע לישראל, עיר הקודש.
בשנת 1981, כשהיה בן 22, יצא למסע רגלי בן שבועיים וחצי לכיוון סודן. הוא צעד יום ולילה עם אחותו, חברים ושכנים. כשנגמר האוכל, הוא, שהיה חזק וצעיר, הלך במשך שעתיים לקנות שק חיטה, וחזר איתו על גבו למשפחתו. בדרך, עזר למבוגרים ודאג לכולם.
כשהגיעו לסודן, המשטרה המקומית עצרה אותם, חקרה ואיימה עליהם. הם הופרדו, גברים ונשים. בלילה, כשניסו לאנוס את הנשים, גנפור התערב והצליח למנוע את המעשה. לאחר מכן, הם נלקחו למחנה של הצלב האדום, שם קיבלו אוכל ושתייה. משם, המשיך לגדריף, עבד בעבודות מזדמנות וחסך כסף.
מתוך רצון עז להעלות את הוריו, חזר לאתיופיה. אך הוא נתפס שוב יחד עם אביו, ונכלאו בכלא בעיר הגדולה "דבאת" יחד למשך שבעה חודשים.
בכלא, הם היו כבולים בשרשראות כבדות ברגליים, וגנפור סבל מבעיטות בבטן עם נעלי צבא שלהם שהכאיבו מאד, היו חקירות קשות, לא היו ביקורים, היינו יושבים על החול . למרות העינויים, הוא סירב למסור מידע. הוא מתאר את המאמץ הפיזי שדרשו מאביו הקשיש, שהתמוטט תחת נטל שני בולי עץ. בסופו של דבר, הם שוחררו וברחו חזרה לכפרם.
לאחר מספר חודשים בכפר, יצאו למסע נוסף שארך כשבועיים לכיוון סודן שהסתיים בטרגדיה. אביו ובן דודו הלכו למכור את החמורים ונותרו מאחור לא הספיקו לעלות על המשאית, וגנפור נפרד מהם לעולמים. בסודן, עבר התעללויות נוספות אך לבסוף מצא מקלט אצל הצלב האדום.
לאחר שדאג להעלות את משפחתו לישראל, המתין חודשים נוספים בתקווה שאביו יגיע, אך לשווא. בסופו של דבר, הוא עלה מחרטום לאיטליה, ומשם לישראל. על המטוס, קרתה תקלה, והם נאלצו לחזור לאיטליה, אך לא ויתרו.
בגיל 25, הוא הגיע לארץ הקודש. הוא התקבל במאור פנים, נישק את הרצפה, והשתקע לבסוף בחדרה, שם הוא מתגורר עד היום.