אטללין אגניהו

אטללין אגניהו נולד בשנת 1965 בכפר באולה, במחוז גונדר שבאזור ציון מרים באתיופיה.
בשנת 1980 , כשהיה בן 15 , הוא יצא למסע לישראל עם אחיו הצעיר בן ה 11- , אחותו בת
ה- 14 ואחייניתו של אביו. הוריו נשארו באתיופיה. המניע העיקרי למסע היה הכמיהה העצומה
לירושלים, עליה שמעו כל חייהם וההרגשה שאף פעם לא היו שייכים לאדמה האתיופית.
המסע החל כשהוא ואחיו יצאו מהכפר לעיר גונדר, שם פגשו את אחותם ואת אחייניתו של
אביהם. משם, יחד עם קבוצה של 26 צעירים, הם יצאו ברגל מהעיר לכפר גיינה, שם התארחו
במשך ארבעה ימים אצל סבא וסבתא שלהם, הורי אימם. לאחר מכן, דודיו ליוו אותם אל עבר
הגבול עם סודן. יחד איתם היו גם מלווים בתשלום.
המסע אל עבר סודן ארך כשבוע, ובמהלכו הם צעדו בעיקר בלילות והתחבאו בימים. בשלב
מסוים, אחד המלווים שלהם ברח והותיר אותם לבד. לקראת סוף הדרך, חיילים אתיופים עצרו
אותם. החיילים הכו את כולם, גם את הנשים והילדים, ואז העלו אותם על מסוק. אולם, המסוק
פינה רק את הנשים והילדים, והגברים נשארו מאחור. החיילים הכריחו את הגברים לשמש סבלים
עבורם ואיימו עליהם שאם לא יצייתו, הם ירו בהם. למחרת, החיילים פינו אותם לגונדר, ומשם
הועברו באוטובוס לתחנת משטרה. שם הם נחקרו בעינויים, הוּכּו ונכלאו.
אטללין נכלא למשך שנה יחד עם אחותו ובני דודיו, בנים ובנות בנפרד. אחותו לקחה על עצמה
את האחריות למעשה, כדי להגן על הוריהם מפני מאסר. בזכותה, אביו של אטללין לא נכלא. הוא
דיווח לשלטונות שהילדים ברחו וקיבל אישור שאפשר לו לחפש אותם.
דודו ואשתו של דודו, שעבדו עם השלטונות, הפעילו את קשריהם כדי לחלץ את אטללין ואת
שאר הצעירים. לאחר שנה, כל 26 הצעירים שוחררו. דודים אחרים שלו נשארו בכלא במשך
שנים. אטללין ואחותו חוו עינויים קשים בכלא. הם זוכרים במיוחד איך היו קושרים אותם עם
רגליהם כלפי מעלה ומכים אותם ברגליים, ואז מכריחים אותם לעמוד עליהן. המראות האלו
רדפו אותו גם שנים לאחר מכן. בגלל המקרים שהיה עד להם בכלא, הוא לא יכול להשאיר את
הדלת פתוחה בלילה. הוא חושש ש"אנשים יגיעו בלילה וייקחו אסירים ויהרגו אותם".
לאחר שהשתחררו מהכלא, הם חזרו לכפר שלהם. לאחר כשנה, הם שמעו על פתיחת השגרירות
באדיס אבבה. אטללין הגיע לאדיס אבבה ונשאר שם במשך שנתיים. הוא ארגן דרכונים למבוגרים
ושלח אותם לארץ. אחותו הגיעה לאדיס אבבה חצי שנה לפניו, וההורים שלו עלו ארצה בצורה
חוקית ארבעה חודשים לפני מבצע שלמה. אמו הייתה חולה מאוד באותה תקופה, והשגרירות
סיפקה לה טיסה רפואית מיוחדת ישירות לבית חולים בארץ. אטללין עלה בעצמו במבצע שלמה
בשנת 1991 , והוא הרגיש שזו הייתה שמחה שאי אפשר לתאר במילים.