כשהגענו למתחם האוניברסיטה הנפתי לראשונה את הדגל הכתום שנשאתי תמיד בטנק…
התרגשתי, צפיתי שוב מקרוב בגלי הים שאותו כה אהבתי ושזיכרונו לא מש ממני במשך 19 שנים

אליסף נולד בשנת 1999 בנוה דקלים והיה בן שש כשהישוב פונה, כיום הוא מתגורר בבני דקלים. על בוקר שמחת תורה תשפ"ד הוא מספר: "בזמן תפילת ותיקין התחלנו לשמוע הדי פיצוצים. חשבתי שזה חלק מהמציאות העצובה שלנו, אבל הכמות הייתה חריגה מדי. אבא שלי, שהוא חבלן משטרתי, היה חיוור. הוא עודכן דרך המשטרה וסיפר לנו שיש קרבות עם מחבלים בתוך העיר שדרות. הוא עלה על מדים ושעט דרומה לחזית".
בשבועיים הראשונים אליסף נשאר בעבודתו כמאבטח מחשש להתעוררות השטח בכפרים הסמוכים עד שהצטרף לפלוגה שלו בדרכה לעזה. אליסף נכנס לעזה במהלך הפסקת האש. בלילה הראשון הוא שהה במגנן בג'חר אלדיכ, ומשם המשיך למגנן בבאדר: "קבלת השבת שערכנו במרכז עזה הבוערת לא תמוש מזכרוני", הוא משתף. עם תום הפסקת האש הפלוגה המשיכה בלחימה: "כשהגענו למתחם האוניברסיטה הנפתי לראשונה את הדגל הכתום שנשאתי תמיד בטנק. בהמשך, הגענו לחוף הים דרך חורבות היישוב נצרים תובב"א ושם הפלאשבקים מהעבר לא הפסיקו להופיע מול עיניי. התרגשתי, צפיתי שוב מקרוב בגלי הים שאותו כה אהבתי ושזכרונו לא מש ממני במשך 19 שנים. עוד לפני שהגעתי לנצרים הגדוד שלי זכה להכניס ספר תורה למקום שבו עמד בית הכנסת".

המשימה הבאה הייתה ההתקפה על סג'עיה, שם, בתוך שטח הלחימה פגש אליסף את אחיו יהונתן, לוחם שריון גם הוא. "עם הכרעת גדוד החמאס בסג'עיה יצאנו משם כשדגלי ישראל גדולים מונפים על הטנקים ואנחנו מפציצים עשרות מבנים". בשעת בוקר מוקדמת הם נכנסו תוך ירי מסיבי לכיבוש אל בוריג' והקמת מגנן ראשון בפאתי המחנה. "רק לאחר כ־15 שעות של התקפה רציפה יצאתי מהטנק. קיבלתי צרור כדורים מעל הראש וזיהיתי פיצוץ קרוב. מחבל יצא ממנהרה, אך בזכות עירנות של חיילים הוא חוסל במהירות והמנהרה הושמדה. פתחנו את הציר עבור הכוחות הסדירים שנכנסו דרכנו לעומק הרצועה. באחד הבקרים שמעתי שהיה אירוע במבנה שבו שהה אחי יהונתן ושיש הרוג ופצועים. ראיתי את מסוקי הפינוי והתפללתי שיהונתן יהיה בסדר. ברוך ה' כבר באותו ערב פגשתי את יהונתן ושוחחנו, והמ"פ שלי הוציא הודעה להורים שלנו שאנחנו בריאים ושלמים, מאחל לכולם מפקד כזה".


על היציאה מהרצועה אליסף מספר: "בעזה התרגלתי לשמוע פיצוץ או צרור כל חצי דקה, ושהכל סביבי חרב. כשיצאתי הרגשתי בהלם. פתאום שמעתי שקט וראיתי דשא ירוק".