מצאנו מקלט בהרים עד תום המלחמה

חיה קגל נולדה ב- 1932 להוריה פרידה ואברהם אדלשטיין בעיר ביאליסטוק שבפולין. היא הייתה האמצעית בין אחיה הבכור, יעקב, ואחותה הקטנה, ברכה. אביה עבד כמהנדס מכונות טקסטיל, עבודה שבזכותה זכתה המשפחה לחיי נוחות, והיא מספרת כי ילדותה הייתה מאושרת.
ביוני 1941, חיה יצאה לקייטנה בעיר הקייט, דרוזגניקי, שבפולין יחד עם 300 ילדים, ביניהם כ-120 ילדים יהודים מביאליסטוק. חיה מספרת כי מאוד נהנתה מהקייטנה, "הקייטנה הייתה נעימה ושמחה, ביליתי ואפילו לא התגעגעתי להורים". בשבוע הרביעי של הקייטנה, ב-22 ביוני 1941 צבאות גרמניה פלשו לברית המועצות, כחלק ממבצע ברברוסה. ״המנהל הרוסי של הקייטנה, מר שמואל פבזנר, החליט לפנות את הילדים ולהחזירם להוריהם. הוא העלה אותנו על רכבת, אך כשהבין שהגשרים והמסילה הופצצו ואין דרך לחזור הביתה, איים על נהג הרכבת שישנה את המסלול מאזורים הנתונים בהפצצה לתוך רוסיה, עד הרי האורל״, חיה מספרת. ״במשך חמש שנים מצאנו מקלט בכפר "קרקולינו" שבהרי האורל עד תום המלחמה. מר פבזנר הפך ממנהל המחנה ל"אבא", כאשר הקים בית ספר ודאג לכל, החל מאוכל, ביגוד וחינוך", היא מספרת. בהמשך, קיבל על פעולותיו ומסירותו את "אות המציל היהודי".
בשנת 1946, מר פבזנר השיב לגבול פולין את הילדים, אשר לא ידעו דבר על גורל משפחותיהם. "בעוד שהילדים הפולניים חזרו לבתיהם ומצאו את משפחתם, לילדים היהודים לא נשאר אף אחד", היא מספרת ומוסיפה איך גילתה שכל בני משפחתה נשלחו למחנה השמדה ונרצחו. היא הייתה רק בת 13 והצטרפה לקבוצת ילדים יהודים יתומים שיועדו לעלות לארץ ישראל. הקבוצה לוותה על ידי מדריכים שרובם הגיעו מהארץ, והם למדו את השפה העברית והתחנכו על ברכי הציוניות. בין אותם מדריכים שליוו את קבוצתה של חיה היה גם מאיר קגל-מרק, שורד שואה. לימים חיה נישאה למאיר ויחד הקימו את ביתם בישראל.
ב-4 בנובמבר 1948, חיה הגיעה לארץ עם מאיר המדריך. היא נקלטה בחברת הנוער של קיבוץ אפק ואחרי שנה, בגיל 17 חיה וכל נערי חברת הנוער עלו לקיבוץ ״פלמ״ח צובה״ להשלמת הקיבוץ. בשנת 1951, בגיל 18 הגיעה לקיבוץ אלונים והתחתנה עם ״מאיר המדריך״. יחד הביאו בן ובת, מהם זכו לנכדים ונינים. כיום חיה ממשיכה לגור באלונים.