חינכו אותנו לאהבת הארץ

עודד כהן דלויה נולד בשנת 1942 בעיר ספרדית בשם אל ערייאס, שבאזור מיצר גיברלטר. היו אלו ימי שלטון וישי במרוקו, שהחל ב-1940 והנהיג חוקי אפליה שפגעו ביהודי מרוקו. בנובמבר 1942 נכבשה מרוקו בידי ארצות הברית, וביוני 1943 בוטלו החוקים שהפלו את היהודים לרעה. "איני יודע את תאריך הלידה המדויק שלי כי אין לויתעודת זהות או תעודת לידה", הוא מספר. הם היו 11 אחים, ומתקופת ילדותו יש לו שברי זיכרונות: "אני זוכר כילד חיילים עם כובע שנראה כמו קייק, היו אלה חיילים צרפתיים של שלטון וישי. ההורים שלי כעסו מאד על התקופה ההיא ובת דודה שלי סיפרה על השהות של השלטון הזה, כאשר היו פוגרומים".
על הוריו מספר כי נולדו בספרד, אחר כך עברו למרוקו והגיעו לארץ לפני קום המדינה. "אבי היה אומן במקצועו, צייר פסל. אדם צנוע מאד, שהקים בתי כנסת ועשה המון לציבור בלי לקבל תמורה וממנו למדתי על חשיבות הנתינה. תמיד היה שוויון בין הוריי, ולאבי לא הייתה לו בעיה לטפל בילדים כשאמא יצאה לעבוד. הוא חינך אותנו לאהבת הארץ, אהבת בעלי חיים ואחווה ודו קיום בינינו לבין שאר העמים״. על העלייה לארץ הוא משתף, ״סבה של אימי שהיה צדיק ורב גדול, הפציר בה ואמר לה: ׳את נוסעת לארץ הקודש׳. וכך היא עשתה אבל בארץ לא ידעו מה זה מזרחים ומנהגיהם".
כשבגר עודד התגייס ושירת בצנחנים בתפקידים בכירים, לקח חלק בכל המלחמות וכן היה בחפ"ק באוגדה 36 שכבשה את הבקעה במלחמת ששת הימים. הוא היה ממקימי סיירת הנח"ל, וזכה לעיטורים רבים. לאחר שמילא תפקידים בכירים ומשמעותיים בצה"ל, עודד נפצע מספר פעמים, אולם בשנת 1987 במהלך מבצע צבאי נפגע בצורה המשמעותית ביותר, פגיעה רב מערכתית. מאז נשאר לו קליע בתוך הגוף באזור הצוואר. זה השפיע עליו מאד, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית ועד היום הוא סובל מפוסט טראומה.
חדר עבודה מלא בעיטורים משירותו הצבאי לצד מידע היסטורי עליו ועל משפחתו, עוד בימים שחיו בספרד וגורשו למרוקו. הוא מספר על הימים במרוקו בו לא רצו לקבל את סבא רבא שלו כי הם היו שונים בנוף, בלבוש, במנהגים ובשפה. לכן עודד מסתכל ובוחן רק את אופיים של בני האדם, ובוחר להעניק מעצמו כמה שניתן. ״אני יותר אוהב לעשות, לתת, זה באופי שלי. אני אדם צנוע מאד, ופועל לקדם דברים מהם אכפת לי כעזרה לציבור. טיפלתי במשפחות שכולות, באלמנות ובאתר הנצחה. טיפלתי במאות בני נוער במגדל העמק. הקמתי קן של תנועת נוער, במטרה שהחבר'ה יגיעו ליחידות מובחרות, שיגיעו לעבוד בקיבוץ, ילמדו את העבודה וירוויחו כסף. אותי מעניין האדם עצמו ולא העדה אליה השתייך", הוא מסכם.