השליחות של אריה

אריה פינסקר מתגורר במושב היוגב, שהוא אחד מייסדיו. קירות ביתו מלאי זיכרונות ונקודות ציון שמספרות את סיפורו דרך תעודות הוקרה שקיבל ממשלחות "עדים במדים" אותן החל ללוות משנת 2011. הוא נולד ב-2 בדצמבר 1930 בעיר נאג'וואראד שבחבל צפון טרנסילבניה (כיום רומניה). בספטמבר 1940 סופח האזור להונגריה, והחוקים האנטי-יהודיים שנחקקו במדינה נאכפו באזור בחומרה. במרץ 1944 פלש הצבא הגרמני להונגריה, וכחודשיים לאחר מכן רוכזו יהודי העיר, וביניהם משפחתו של אריה, בגטאות.
באמצע מאי 1944 החל גירוש המוני של יהודי הונגריה לאושוויץ. משפחתו של אריה נשלחה גם היא בתוך קרון רכבת דחוס בנסיעה שנמשכה חמישה ימים. משיצא בקושי מהקרון, ראה את אביו מרחוק ונצמד אליו יחד עם אחיו הקטנים אבל לאחר מטרים ספורים איבד אותו בין ההמון. שם בנקודה הזו, ניצלו לראשונה חייו. אביו יחד עם אחיו נשלחו שמאלה בתור שיועד להשמדה.
בהמשך הועבר אריה למחנה קאופרינג, ומשם הוצא ב"צעדת מוות" לכיוון אוסטריה. ״בלילה שכבנו על שלג ואני אמרתי לאחי ולחבר, תצילו את עצמכם. ידעתי שלא יחזיקו מעמד אם יגררו אותי איתם בהליכה המפרכת בקור שהיה", הוא מספר. יום למחרת, שוחררו ותמה המלחמה. לאחר המלחמה פגש אריה את שני אחיו ששרדו - יוסף ויצחק, ויחד עלו ארצה.
אריה התגייס ללחימה במלחמת העצמאות, ועם שחרורו מהצבא בשנת 1949 היה ממייסדי היוגב. הוא נישא לזהבה ולהם שלושה ילדים, תשעה נכדים ותשעה נינים. בספר שכתב,"כל עוד בלבב פנימה", הוא משתף את זכרונותיו: "כמחצית מחיי הבוגרים, במשך כארבעים שנה, חייתי בהדחקה מוחלטת של השואה הנוראית שחוויתי". משנת 2001 הוא משמש כאיש עדות במשלחות מסע לפולין, וליווה עד היום כ-73 משלחות של בני-נוער, אנשי צבא, משטרה, שב"כ ומוסד. בשפה קולחת הוא מספר את סיפור הישרדותו הבלתי נתפס, המתחיל בילדות מאושרת כילד תמים שנקלע לאש הגיהנום, במקום שרק מעטים שרדו אותו, תוך כדי עמידה מול מלאך המוות ארבע פעמים לפחות. הוא נושא בשליחות זו למענו, למען משפחתו ולמען כולנו.