"ההיסטוריה של מדינת ישראל מתחילה עכשיו. למה? כי עכשיו זו הפעם הראשונה, שיש כבר חברה ישראלית".

"היסטוריה זה סיפור של אנשים", כך מתחיל את דבריו מוקי צור בפגישתנו. את היסטורית עמק הירדן אפשר ללמוד ממקורות שונים, אבל בתואר 'היסטוריון ההתיישבות היהודית של העמק' ללא ספק זכה מוקי, שכתב עשרות ספרים שעוסקים בנושא. כשהגענו לצלמו הוא בחר את הלוקיישן בקפידה – 'גינת סיפורי השכונות' בלב קיבוץ עין גב, שמשמרת את ההיסטוריה המקומית. שם בתפר בין המקום לזיכרון, הוא מחייה בפנינו תקופה מדהימה בדרך בה רק היסטוריון כמוהו מסוגל. לגבי העתיד מוקי מסרב לתת תחזיות. "היסטוריה זה אוסף של אבני דרך. זה האחריות של האדם לקחת מהעבר את האבנים שהוא צריך על מנת לבנות את העתיד. אחד הדברים הכי חשובים לגבי היסטוריון זה לדעת שהוא צריך להנחיל משהו שאנשים ישתמשו בו לעתיד ולא רק לאספנות שלהם. לעניות דעתי היסטוריון צריך לדעת לבחור את המסמכים ואת האירועים שיכולים לתת השראה לדור העתיד ולסרב להיות נביא, וזה קשה".

מוקי נולד בירושלים בשנת 1938. הוא גדל כבן של דיפלומט שבא היישר מהמצור על ירושלים לשליחות בארגנטינה. בגיל 14 החליט לעזוב ולהצטרף לתנועת נוער בישראל. הוא עבר לגור אצל דודתו, סופרת הילדים וכלת פרס ישראל, ימימה אבידר טשרנוביץ, שבזכותה לנצח ייזכר גם כ"מוקי השובב" המככב בספריה האהובים.

אל קיבוץ עין גב הגיע מוקי כשהיה בן 18 ביחד עם חבריו לגרעין הנח"ל. באותה עת הקיבוץ עבר משבר חמור אחרי הפילוג בקיבוץ המאוחד, כאשר מחצית מחבריו החליטו לעזוב. "הייאוש היה כל כך גדול שבגיל 20 החליטו למנות אותי למזכיר הקיבוץ", הוא משחזר ומציין שהיה אז המזכיר הכי צעיר בארץ. לאחר מכן הוא מונה לתפקיד בפעם השנייה בהיותו בן 40 ובפעם השלישית בהיותו בן 60.

על תחילת דרכו המפוארת באקדמיה, הוא מספר: "שלא כמו חבריי לגרעין שצללו אל תחום החקלאות, אני הייתי חקלאי גרוע. זאת כנראה הסיבה שהקיבוץ אמר: טוב, שיעסוק בדברים אחרים, פחות נזק לקיבוץ', וכך התמקדתי בענייני הרוח". אף כי מוקי נחשב בעיני רבים כהיסטוריון הבולט ביותר של התנועה הקיבוצית ותנועת העבודה, באוניברסיטה בחר צור דווקא ללמוד פילוסופיה, קבלה ופילוסופיה יהודית. הוא המשיך במחקריו מחוץ לאקדמיה ותמיד עסק בחינוך. בשנת 1969 נשלח לארה"ב כשליח עלייה מטעם התנועה הקיבוצית במטרה להדריך נוער יהודי ולהכין אותם לעלייה לישראל ולהשתלבות בחיי הקיבוץ. "זו הייתה תקופה סוערת של ימי וודסטוק", הוא נזכר. את השליחות ביצע עם חברו, מאיר אריאל, מי שהפך לימים לזמר מהגדולים במוסיקה הישראלית ושאותו הספיד כשנפטר.

בשנת 2013 נבחר מוקי להדליק משואה בטקס המרכזי של יום העצמאות ה-65 למדינת ישראל. בימים אלו, הוא בעיקר מרצה ונוסע ברחבי הארץ ללמד באוניברסיטאות, בתי ספר ובמכינות דתיות וחילוניות. הוא נפגש עם בני נוער כדי ללמדם על חיי השותפות הנשכחים, תולדות הציונות וחלוציות. "אני מזהה באנשים צעירים את הצימאון לא לבזבז את החיים שלהם על האכזבות של החברה שקדמה. לא להיות העתק של מה שהיה. לכן אני טוען שההיסטוריה של מדינת ישראל מתחילה עכשיו. למה? כי עכשיו זו הפעם הראשונה, שיש כבר חברה ישראלית. הדור שלי יצר פגישה של 70 שנה. מה לעשות עם הפגישה? זה רק הדור שלכם יקבע".