על שותפות, שיתופיות ואהבה

אם תרצו לשמוע כיצד קמה התיישבות חדשה, בחבל ארץ שמחכה למתיישבים אוהבי הארץ, שמוכנים להשקיע בו בשיתוף כוחות ויזע, אני מציעה שתפגשו את יהודה ורותי שילה. יותר מיובל שנים סיפור המשפחה משולב בסיפורו של המושב השיתופי -שדמות מחולה. המקום שהוקם כמושב שיתופי, מתנהל היום כישוב קהילתי שבצדו אגודה שיתופית חקלאית, אליה משתייכת משפחת שילה.
יהודה נולד בקיבוץ בארות יצחק וכשמלאו לו 6 שנים, עברה המשפחה למושב השיתופי ניר עציון, שבכרמל. כשנשאל לסיבה למעבר, סיפר בחיוך: " לי ולחברי, הייתה ילדות שמחה ומלאה מעשי שובבות, שמהם סבלו המטפלות בבית הילדים. ערב אחד הופיעה אימי לשמור עלי ואמרה: 'קיבלתי בגללך עונש, כי אתה שובב'. הורים נוספים גם לא אהבו את הלינה המשותפת של ילדיהם, לכן עברו אל המושב השיתופי, שם גדלתי".
גם רותי נולדה בקיבוץ, עין צורים, לאחר הקמתו מחדש בבקעת שפיר. הוריה היו ממייסדי הקיבוץ בגוש עציון, ואביה, עזריאל בן דב ז"ל, אף נלקח בשבי הליגיון הירדני במלחמת השחרור. בגיל 3 עברה המשפחה למושב משואות יצחק, ובו גדלה על סיפורי הגבורה וההתיישבות שסיפרו לה הוריה, שעברו את חורבן קיבוצם במלחמה, בגוש עציון. הוריה חינכו את ילדיהם לחיי "תורה ועבודה", ששילבו עבודת ילדים במשק (מכיתה ג') לצד חוויות של טיולים בארץ ופעילות בתנועת בני עקיבא.
בכיתה י"ב, רותי נשבתה בקסמיה של הבקעה הירוקה, בעת שביקרה בהיאחזות מחולה, ימים לאחר הקמתה. כשסיפרה לחבריה לגרעין "נחשון-מושבי" על חוויותיה, חיכו כולם לסיום לימודיהם ולגיוס המיוחל לנח"ל, כדי להצטרף לגרעינים שבהיאחזות. היא מתארת בגעגוע את התקופה בהיאחזות והימים בהם ניהלו סידור עבודה, עבודה בחקלאות ותורנויות מטבח. ההווי וההרגשה הטובה למרות החום בקיץ, הבוץ באוהלים שהוצפו ממי גשמים, הבנים ששמרו והבנות שהביאו אוכל לעמדות. בהיאחזות התקיימו גם תפילות ושיעורי תורה כחלק מהתרבות ומערכי "תורה ועבודה" שליוו את חייהם בתקופה יפה זו של ההכנה להקמת ישוב ראשון בבקעה, שם גם נפגשו יהודה ורותי, והחלה דרכם המשותפת.
הקמת מחולה עלתה בימים שאחרי מלחמת ששת הימים עם הצורך "לתקוע יתד" בחבלי הארץ ששוחררו. נקודה זו נבחרה בשל קרבתה לקו הירוק, בצפון בקעת הירדן, ע"י ממשלת ישראל. בשנת 1978, תשל"ח, הוחלט על פילוג בין המשפחות שהקימו את מחולה בעקבות חילוקי דעות אידיאולוגיים לגבי צורת החיים במקום. רותי ויהודה, השתיכו לפלג השיתופי ,שקיבל את השם שדמות מחולה, החלו להתכונן למעבר לישוב הקבע. יהודה שימש בתפקיד מרכז משק של שדמות מחולה, במסגרתו עסק בתכנון הישוב החדש, החל מפיקוח על בניית הבתים, מוסדות ציבור ונוי, ועד התכנון של הצד החקלאי. "ניסינו לעסוק בחקלאות שונה מגידולי הירקות שבמושבים, וכך החלטנו לטעת את אחד ממטעי התמרים הראשונים בבקעה. ניסינו גם לגדל כרם ענבים, אך נוכחנו שזה ענף שדרש הרבה כוח אדם", הוא משתף. יהודה שימש כמה שנים כרכז הגד"ש (גידלו גם כותנה) ואז גילה את הרפת, שהפכה ל"אהבתו הגדולה", ואותה פיתח בהצלחה קרוב לארבעים שנה במסירות עם חבריו הרפתנים. לצד העבודה היה שותף בועדות שונות כמו קליטה וכיום מתנדב בועדה "חמישים זה פלוס" ומלווה את תורשת בני ובנות המצווה.
רותי, אשה רבת פעלים, מילאה תפקידים מרכזיים בשדמות מחולה: כמזכירת פנים, הובילה את ה"חינוך משלים" לילדי הישוב, כהשלמה לחינוך בבתי הספר, מילאה תפקידים בבי"ס שקד, בשדה אליהו, גם כמורה להיסטוריה ואזרחות. ובשנים האחרונות בונה את ארכיון הישוב, יחד עם מתנדבות נוספות.
יחד זכו לחמישה ילדים מהם זוכים לנכדים ונינים. שלושת הצעירים נולדו במחולה, הבן הצעיר, שגר ברותם ממשיך את אביו כרכז גד"ש בשדמות מחולה. בנם השני, עמית ז"ל, נהרג בתאונת דרכים לפני חתונתו. "אנו מקווים שמשפחות שיצטרפו לישוב, ימשיכו להרגיש את תפקידם בחיזוק ההתיישבות בבקעת הירדן, ובשמירת היחודיות והאיכות של החברה בישוב", הם משתפים רגע לפני סיום פגישתנו.