משחקת מהלב

במרחבים של בקעת הירדן, היכן שהמרחקים הגיאוגרפיים גדולים והחיים מתנהלים בקצב ייחודי, נרקמים קשרים אנושיים משמעותיים שספק אם היו נוצרים בדרך אחרת. כל זה קורה על מגרש הכדורשת, המקום שבו עינת דרור וילסון מאמנת את קבוצת "שועלות הבקעה". כמאמנת, היא לא רק מקנה טכניקה, אלא מובילה תהליך של העצמה נשית, חיבור קהילתי והתפתחות אישית. "ההגעה למגרש אחרי יום עבודה היא תענוג צרוף", היא מתארת את חשיבות האימון עבורה, הממלא אותה באנרגיות מחודשות לאחר יום עבודה כמנתחת מערכות מידע.
מגרש הכדורשת הוא מרחב המזמין נשים לצאת, לפגוש נשים אחרות, לעסוק בפעילות ספורטיבית ולחזור להיות קצת ילדות שפשוט נהנות מהמשחק המשותף. המפגשים הללו מחברים בין נשים מיישובים שונים ברחבי הבקעה, ויוצרים חיבורים אמיתיים בין שחקניות שללא המגרש, לא בטוח שהיו נפגשות בסיטואציה אחרת.
את הסיפוק המקצועי שלה, עינת מקבלת מלראות את ההתקדמות של כל שחקנית ושחקנית ושל כל הקבוצה כיחידה. היא רואה בגאווה כיצד בנות שהגיעו ללא כל ניסיון קודם, משחקות היום בביטחון רב ומתפתחות משבוע לשבוע. מבחינתה של עינת, אחד הדברים המיוחדים בקבוצה נמצא דווקא ברגעים הפחות זוהרים. בעוד שהשמחה אחרי ניצחונות היא גדולה וטבעית, היופי האמיתי מתגלה דווקא אחרי הפסדים, כשהקבוצה שומרת על מורל גבוה והשחקניות מפרגנות ומחזקות אחת את השנייה. "זה מבחינתי הניצחון האמיתי וזה מה שיביא בסופו של דבר עוד ניצחונות על המגרש".
המחויבות של עינת לאזור נובעת מחיבור אישי עמוק. עינת נולדה במושב מכורה ובשנת 2015 חזרה עם משפחתה למושב כדי להעניק לילדיה, אופיר ועומר, ילדות טובה ונעימה בסביבה ערכית ועם המון מרחבים וטבע. הגאווה המקומית הזו מלווה אותה גם כשהקבוצה יוצאת להתחרות בליגה מחוץ לבקעה, כאשר הן מספרות שהן מגיעות מבקעת הירדן והדבר לעתים מעורר פליאה ותגובות על המרחק הרב. עבור עינת, השפעה אמיתית של מאמנת נמדדת ביכולת לחבר בין אנשים, לבנות ביטחון עצמי ולגבש קבוצה עם תחושת שייכות.