מפריחים את הבקעה

פגשנו את פסיה ושמואל בן שאול, ממקימי הבקעה, במרכזה של חצר רחבת ידיים במושב פצאל, בצל עץ הפיקוס העצום והמרשים, שניטע בשלהי 1974 כשהקימו את ביתם, לראיון עם טעם מתוק על ימים אחרים, ימי ההתיישבות וההקמה. בצל הענפים, נפרש סיפור אהבתם של שני עולמות - האדמה והרוח, שהפכו לאחד והצמיחו את הבקעה. שמואל נולד בכפר ויתקין בכ"ט בנובמבר 1944. בשנת 1968 עלה לבקעה כשנקרא על ידי תנועת המושבים להדריך את גרעין הנח"ל בהיאחזות ארגמן. כחלוץ בן 24, שהתחנך ב"כפר הירוק", החל לעבוד את אדמת הבקעה החשופה בחום ובקור. האוהלים דופנו בעצים מלאי חצץ להגנה מירי מחבלים, והשדות נשתלו במרץ כדי לסמן גבולות ולשמור על אדמות המולדת. "חייב שיהיה טוב", הוא נוהג לומר. פסיה, ילידת 1952, אומנית עם רוח התנדבות פועמת, וויתרה על לימודיה בבצלאל בירושלים ב-1970, כדי להתיישב ולהצמיח את הבקעה, והיא רק בת 18. היא פנתה לתנועת המושבים ועלתה ל"מושבוץ", מושב-קיבוץ זמני שהוקם בסמוך למעלה אפרים. ב"מושבוץ" נרקם סיפור אהבה ציורי ומופלא, שזור בחזון התיישבות משותף, לאחר שפסיה נשבתה בקסמו של העלם החסון והנאה. בני הזוג נישאו בחתונה עם 700 אורחים ב"בית חירות", כשנה לאחר המפגש על גב ההר. בשנת 1974 ירדו למרגלות ההר, לבתי הקבע בפצאל, שמנה כ-20 משפחות. שמואל מספר בלהט, על שדות הפלפלים והחצילים שהושקו לראשונה בשיטת הטפטוף. הטפטפות היו בראשית הדרך בתחומי החקלאות ושמואל הבין היטב את הפוטנציאל האדיר הטמון בהן והחל ללמד ולפרוס תשתית השקיה ברחבי הבקעה. הוא חקר את האדמה בסקרנות נוצצת והיה פורץ דרך בתחומו, עד שנקרא על שמו זן ענבי "SBS" המפורסם, הנושא את ראשי תיבות שמו, עדות לחדשנותו ודבקותו. שמואל מילא תפקידים רבים בעשייה ציבורית בבקעה, ביניהם ייסד את סניף המשביר לחקלאי הבקעה למענם פעל במשך 18 שנה. שמואל בצר ענבים מתוקים, ולצידו פסיה הקימה את יסודות הרוח, בהקמת בית הספר "גפנים". ב- 1978 הוקם בית הספר בפצאל ובו 2 כיתות: א' ו-ב' ששוכנו בקרוואנים עם מנהלת, שלוש מורות ופסיה באדמיניסטרציה. ב- 1980 ביה"ס עבר למיקומו של בית הספר "גפנים", שנקרא על שם המושבים: גלגל, פצאל, נתיב הגדוד, יפית, ומשואה. ב-1985 אוחד עם ביה"ס "רגב" מחמרה. פסיה, שהחלה כמזכירה, הפכה למנהלנית ורקמה באהבה את בית הספר הקהילתי, החם והמחבק, "גפנים", במשך 34 שנים. בראשית הדרך היו אתגרים לוגיסטיים וביטחוניים לא פשוטים, אך בית הספר צמח לבית חינוך חם, שבו מתחנכים כיום כ-450 תלמידים. שיטות הוראה חדשניות פותחו בו לאורך השנים ופסיה ליוותה דורות של תלמידים באהבה עם מיטב הערכים, הציונות, אהבת האדם והמולדת. פסיה מהווה מגדלור של חינוך, בדוגמה אישית יוצאת דופן, בהובלה ובהתנדבות פעילה במסגרות רבות: בארכיון, במועדון הוותיקים בפצאל, ב"יד תמר" - עמותה המסייעת למשפחות במשבר וגם ממשיכה לרקום ולתכנן פרויקטים התנדבותיים עם ילדים ובני נוער. לפסיה ושמואל שני בנים שהתחנכו לערכי העבודה, בינות המטעים עם עלות השחר: אורן ואייל, וגם שישה נכדים מתוקים. בטפטוף עדין ועקבי, בצל הפיקוס שנטעו לפני חמישים שנה, זוכים פסיה ושמואל לראות כיצד השורשים העמוקים שנטעו בבקעה מניבים פירות במטעים ובלבבות.