משה סלומון

מהרכבת האבודה לטרקטור בקדרון

1.png

כתיבה: שוש זמסקי

צילום: אלי זמסקי

אם הייתם אומרים למשה סלומון בילדותו שבבגרותו יהיה לחקלאי וטרקטוריסט, בוודאי שהיה מתקשה להאמין. הוא נולד בשנת 1928 בפרישטינה, יוגוסלביה לשעבר, להורים – יצחק סלומון (סוטו) ופרומה (גליה) לבית אדיג'ס, למציאות חיים שונה לחלוטין מזו שיצר לעצמו כשעלה לישראל. מלחמת העולם השנייה לא פסחה על המשפחה, ומשה נשלח למחנה ריכוז בלגן-בלזן. "במחנה עבדתי בחטיבת עצי הסקה עבור השומרים הנאצים. יום אחד חיפשתי שאריות מזון בערמת האשפה, מצאתי קליפות תפוחי עץ ודחסתי אותן לכיסי הקטנים. לפתע הגיח אחד השומרים והצליף בי מכות נמרצות עם השוט עד שנשברו עצמותיי. אושפזתי כחודשיים במרפאה הקטנה שבמחנה. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, פינו הנאצים את מחנה הריכוז ברגן־בלזן והעמיסו אותנו על רכבת כשהיעד – מחנה ההשמדה טרביץ. הייתה זו הרכבת שלימים נודעה בתור 'הרכבת האבודה', שנסעה הלוך ושוב עד ש'נגמרו' הפסים".

לישראל עלה בשנת 1949 מקוסובו, תחילה לבדו. "עליתי לארץ יחידי מכל משפחתי. כעבור זמן עלו יתר בני משפחתי: הורי, שלוש אחיותיי ושני אחיי. עם עגינת האונייה בנמל חיפה, הגעתי לקטרה (גדרה). ייעדו אותנו, כמו גם את יתר העולים מיוגוסלביה לשעבר, להקמת המושב קדרון שליד גדרה. לפני המלחמה אבי עסק במסחר ואני סייעתי לו בחנות. ידע בחקלאות לא היה לנו", הוא מסביר. אבל היעדר הניסיון לא עמד בדרכם כפי שעולה מדבריו. "בקטרה התגוררנו כשנה וחצי ובזמן הזה נשלח אלינו מדריך מטעם הסוכנות ולימד אותנו לייצר בלוקים. המכסה הייתה מאה בלוקים ליום והתשלום 2 מיל' לבלוק. כשעברנו למבני קבע במושב, כל משפחה קיבלה בית קטן עם קירות חשופים ללא טיח וללא מים זורמים. השירותים היו במרחק 50 מטר בשדה. בנוסף קיבלתי טוריה, גרזן, פרה וחמישים תרנגולות", הוא נזכר. אף כי תנאי החיים היו קשים, הנוף היה משובב נפש ועם בוא החורף השדות כוסו במרבדים לוהטים של כלניות ושיחי צבר. מאז ועד היום הוא קשר את גורלו בקדרון.

בשנת 1961 נישא לגליה ויחד הקימו משפחה: שני בנים ובת, מהם זכו לשבעה נכדים. "במקביל לפיתוח המשק, קניתי טרקטור זחל ועבדתי כטרקטוריסט במושב ובסביבה. באחד הימים החלקתי עם הטרקטור שהתהפך על צידו וניצלתי בנס. כיום אני חבר המושב המבוגר ביותר ועדיין פעיל במשק. נטעתי מטע זיתים לפני מספר שנים ובין העצים אני מגדל תירס ודלעת. בנינו מושב לתלפיות והקמנו משפחה לתפארת, וזה מקור גאוותי", הוא מסכם בחיוך. לדור הצעיר הוא מוסר: "לכו ללמוד והרחיבו דעת".

"בנינו מושב לתלפיות והקמנו משפחה לתפארת"

משה סלומון

 
Gold logo.png