אשר (ברטו) אברהם

הטרקטור של ברטו

1.png

כתיבה: מאיה נאמן

צילום: מאיה נאמן

"מי יודע מה זה עתיד בכלל?", אני יושבת עם אשר אברהם, או כפי שמכונה, ברטו, בביתו במושב קדרון והמשפט הזה לופת אותי. הוא מספר על שיחה שהתנהלה בשנים הראשונות שלאחר עלייתו ארצה, בו ענה כך למכר ששאל אותו אודות עתידו התעסוקתי. בין רגע כל סיפורו מתגלם עבורי בתוך מילים אלו, מילים של ייאוש ותקוות שנגדעו עוד בילדותו, כאשר חייו עברו טלטלה והוא חווה את הנורא מכל כשהמוות מלווה כל שעל. מנגד, ביתו, משפחתו, המקצוע שבחר והיישוב קדרון שהיה שותף בהקמתו, מסמנים עתיד גם עבור רבים אחרים. הם אופטימיות וניצחון על השבר הגדול ועל התקוות שנמוגו.

ברטו נולד ב-1932 בפרישטינה שבקוסבו. הוא היה בן 10 כאשר יוגוסלביה נכבשה ע"י הגרמנים והוא ומשפחתו גורשו אל ברגן בלזן, לאחר שבועות קשים ברכבות ובמחנות ביוגוסלביה. סיפורו רצוף התרחשויות המובילות לתחושת ייאוש ואובדן אמון בקיומו של עתיד. כך למשל בהגיעם למחנה הריכוז, התקבלו בצריף נקי עם מיטות ומקלחות במטרה להשתמש בהם "במצב טוב" בחילופי שבויים. הדבר הפיח בהם תקווה כי הגרמנים אינם נוראים כפי שמספרים, אולם במהרה הגיעה ההתפכחות והם הועברו לצריפי האסירים, שם חיו חודשים מול הקרמטוריום שהשמיד את שאריות המתים. בהעדר תאי גזים במחנה, בחרו הגרמנים לפעול להשמידם בחולי ובקור, והמוות היה נוכח סביבם תמיד. כשפונה המחנה, עתידם נחרץ והם הוצאו בטרנספורט השלישי לכיוון מחנה ההשמדה טרזינשטט. הטרנספורט נודע כ"רכבת האבודה" כיוון שנדד שבועות בחוסר וודאות ולא הגיע מעולם למחוזותיו בזכות פסי רכבת שהופצצו, עד תום המלחמה.

גם לאחר המלחמה, עמדו ברטו ומשפחתו מול תקווה לעתיד טוב יותר שנמוגה במהרה, עת שבו לביתם שנבזז. יוגוסלביה נשלטה ע"י הקומוניסטים, רכושם נלקח מהם והמסחר ממנו התפרנסו הולאם. ממול, המכתבים שהגיעו מארץ ישראל תיארו חיים של מחסור כלכלי ובטחוני וסימלו גם הם עתיד לא ברור. לאחר עלייתם ארצה על אוניית ה"רדניק 3", יחד עם משפחתם המורחבת מאותה העיירה, עלה רעיון הקמת יישוב חקלאי משלהם. בעזרת הסוכנות היהודית חיפשו מקום מתאים. נקודת המפנה הגיעה בנסיעתם דרומה, בחולפם על פני פרדסים בלבלובם. את ניחוח פריחת הפרדסים המשכרת, בהתקרבם אל אדמות קדרון (קטרה), מתאר ברטו כמו "הדרך לגן עדן" ואת האדמה הקוצית המבשרת על היותה פורייה לחקלאות כסימן שנמצא מקום מתאים. בקולו אני שומעת לראשונה את העתיד והתקומה. את היישוב הקימו בעצמם, יצקו בלוקים ורעפים וייסדו חקלאות. בהמשך, קיבל ברטו החלטה ללמוד מכונאות טרקטורים שהובילה אותו לקריירה ארוכה בתחום. לאחר שניהל מוסך עבר לטפל ולמכור טרקטורי Massey Ferguson. עד היום הוא עוזר בהתנדבות לחקלאים עם בעיות בטרקטורים.

בשנים האחרונות נדמה שאברהם לקח על עצמו תפקיד חשוב בהעברת המסר לדורות הבאים. כל סיפור מחזיר אותו אל הכאב והקושי. עם זאת, כשחייך אליי אל המצלמה, ראיתי בעיניו אופטימיות. ראיתי אדם שעבר גיהינום ובנה עתיד חדש עבורו ועבור רבים שחיים היום במושב.

"הדרך לקדרון הייתה כמו לגן עדן"

אשר (ברטו) אברהם

 
Gold logo.png