אנחנו מצילים חיי אדם

הקול העמוק של גדעון שלום מלא בנשמה. אין זה מפליא שבאחד מפרקי חייו היה מגיש רדיו ברשת ב' ברשות השידור עם קונצפט מיוחד: חידוש השפה הארמית, העברית העתיקה. "זו הייתה שפת האם שלי", הוא מסביר. הוריו, נרקיס ועובדיה ("שכולם הכירו בכינוי עבדאללה"), עלו לישראל בערב פסח 1949, מהמחוז הכורדי בעיראק במסגרת מבצע 'עזרא ונחמיה'. למעברת יקנעם הגיעו בשנת 1950 ואילו גדעון נולד בשנת 1954 כשכבר גרו בבית מספר 38. "פעם לא היו רחובות, יקנעם היה עד קצה רחוב הגיבורים, ולכל בית היה מספר", הוא מספר.
בתור החמישי מבין עשרה אחים ואחיות, הוא גדל בבית מלא באהבה. "מעולם לא הרגשנו מחסור. ספגתי את ריחות הבישולים של אמי, שהקרינו עליי ועד היום אני מבשל. אבי היה אדם חרוץ שעבד מבוקר עד ערב. בחצר היה לנו לול עופות ובתקופת הצנע של שנות ה-50' וה-60 הקצב עוד היה קונה מאיתנו את העופות ובתמורה נותן לנו דגים ובשר".
בצבא התגייס לחיל שריון, כשנה לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. לאחר השחרור עבד בחקלאות ונסע לטייל. האהבה שלו למסעות הובילה אותו בהמשך ללמוד קורס מדריכי טיולים. "ראיתי עולם אבל מיציתי", הוא מספר. במהלך חייו עבד ביחידת הבילוש של המשטרה, הדריך בכפר גלים בפנימייה ובמקביל בהדרכות במחנות קיץ בארה"ב בקהילות היהודיות, עבד במתנ"ס, ואף עבד ברשות השידור עד אשר נסגרה, אך ההתנדבות תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. במשך עשור התנדב במשטרת התנועה ובאירוח חיילים באזור. להתנדבות במד"א הגיע בזכות בנו. "הוא שאל אותי 'מה תעשה בהמשך חייך?', וההצעה שלו קסמה לי. עברתי קורסים החל מקורס בסיסי של חובשים ועד קורס חובשים בכירים וצוות טיפול נמרץ וכיום אני מדריך בעצמי. כבר שנים אני עם אמבולנס צמוד לבית, בתור כונן יישובי. זו הייתה הבקשה שלי למד"א כדי שאוכל לשאת את תושבי יקנעם במהלך לילה. יש בזה המון נתינה וסיפוק. בסוף אתה מציל חיי אדם. גם יילדנו שתי נשים באמבולנס. אני לא תמיד זוכר את האנשים אבל הם זוכרים אותי עד היום", הוא מספר בצניעות.