שולמית גולדברג, גלאון

מניו־יורק ועד גלאון

1.png

כתיבה: גפן רונן־אלירז

צילום: מאיה לב

שולמית נולדה בשנת 1930 כרוזלין רוטנברג, בעיר ניו־יורק שבארה"ב, להורים אשר היגרו לארה"ב מפולין בשנת 1920. בגיל 12 הצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר' בניו יורק, לאחר שעברה במקרה במסיבה של התנועה קרוב לביתה. מתוך הקן יצא אחד המדריכים, הזמין אותה להצטרף, ותוך זמן קצר הפכה להיות חברת תנועה מסורה. רוזלין קיבלה את השם שולמית, משום שלא הייתה אף אחת נוספת בקבוצה עם שם זה. בגיל 16 הכירה את שלמה אשר היה איתה בתנועה. יחד הם נסעו לשיקגו, שם הקים שלמה קן של השומר הצעיר, ושולמית הייתה מדריכה. שולמית הייתה חובבת ביולוגיה, וכדי לנתב את העניין הטבעי שלה למקצוע עתידי בקיבוץ, בחרה ללכת בדרך אימהּ שהייתה אחות, ונרשמה ללימודי אחיות עם סיום הלימודים בתיכון. לימים, גם בתה בחרה בדרך זו.
בשנת 1951 עלתה לארץ יחד עם גרעין השומר הצעיר, ולאחר הכשרה במרחביה עברו חבריו יחד לקיבוץ גלאון. שולמית ויתר חברות הגרעין שאפו לעבוד בחקלאות, עבודה שנתפסה גברית, ונלחמו כדי להשיג מטרה זו. שולמית עבדה בגן הירק, במטע, ומדי פעם גם במרפאה. לאחר מספר שנים החלה לעבוד במרפאה במשרה מלאה בתור אחות, ועבדה שם כ־10 שנים ברציפות. לאחר מכן, המשיכה לעבודה בקומונה וכמטפלת במוסד החינוכי. בהמשך, נפתח בקיבוץ המוסד הסיעודי ״בית רקפת״, ושולמית עבדה בו כאחות סיעודית וכמנהלת הבית עד גיל 80. היא נזכרת כיצד בית רקפת, שבו עבדה שנים רבות, סיפק לשוהים ולעובדים בו כאחד תחושת אחדות, שמחה וסיפוק רב. שולמית מצהירה בגאווה כי "טיפול באנשים זו מתנה עבורי", ומודה על כך שזכתה לעבוד במקומות מגוונים ומעניינים, בעלי משמעות לחברה ולסביבה.
"השומר הצעיר היה עבורי בית", היא מספרת. החברות בתנועה הרחיבה את אופקיה יותר מכפי שיכלה לדמיין, חיזקה אותה, ובנתה את מי שהיא כיום. שולמית נאמנה לעקרונותיה, לא מפחדת מאתגרים או משינויים, ונלחמת לאורך כל חייה כדי להשיג את מטרותיה. לשולמית ילדים, נכדים ונינה, החיים בקרבתה, דבר שמשמח ומרגש אותה מאוד. היא גאה על כך שבחרו לחזור ולחיות בקיבוץ, ומזהה בהם את קווי האידיאולוגיה הקיבוצית אשר אפיינו אותה מאז ועד היום.

"טיפול באנשים זו מתנה עבורי"

שולמית גולדברג, גלאון

 
Gold logo.png