ידידות בחזית שהפכה למשפחה

9 במאי עבור משפחתי הוא לא רק חגיגת הניצחון והכניעה של גרמניה הנאצית הפשיסטית, זה גם היום שבו אבא שלי הציע הצעת נישואין לאמי. היא הסכימה, וזה היה ניצחון כפול. עם תחילת המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, אמי, מאיה בת ה־19, התנדבה לחזית ולחמה בבאקו עד תום המלחמה. אבי, ישראל שנדרוב, סיים את השנה הראשונה של מכון באומן במוסקבה בשנת 1941, באוגוסט התגייס לגדוד קרב, ולאחר שסיים קורס קצינים, בשנת 1943 נשלח לבאקו ובה לחם עד סוף המלחמה. ביום השני של המלחמה, יום שני ה־23 ביוני 1941, חמי, מארק גלפנד, נבחן על עבודת הדוקטורט שלו (מדעי הפיזיקה והמתמטיקה) ויצא לחזית להגן על סטלינגרד. לאחר תבוסת הגרמנים, הוא נשלח לבאקו כדי להגן על שדות הנפט של הקווקז. שם, שלושה חברים חגגו יחד את יום הניצחון – מארק, מאיה וישראל. ישראל ומאיה נישאו ונשארו לשירות צבאי בבאקו, בעוד מארק חזר למוסקבה. 27 שנים חלפו, ודי במקרה, בין מיליוני האנשים במוסקבה, מאיה ומארק נפגשו שוב, הציגו את ילדיהם - אותי ואת ליובה, ועד מהרה חגגנו את החתונה שלנו. הידידות של הורינו בחזית הפכה לבסיס של המשפחה שלנו, בכל שנה הורי הגיעו למוסקבה כדי לחגוג את ה־9 במאי, ועם המשפחה המורחבת הלכנו למפגשים של ותיקים בתיאטרון בולשוי, או בפארק הניצחון. חמי כבר לא בין החיים, גם אמי נפטרה, ולפני שנה גם אבי סיים את דרכו הארצית, אבל זיכרון גבורתם והשתתפותם במלחמה הנוראה ההיא נשארים איתנו לעד, והם חקוקים במדליות שקיבלו, שנשמרות בקודש על ידי ילדינו ונכדינו. זכרון מבורך לוותיקים! לזכר מאיה שנדרוב (1922–2010) וישראל (איליה) שנדרוב (1922–2021), מצולמת בתם אולגה, שכתבה טקסט זה.הקהילה היהודית בריו דה ז׳נרו הייתה קהילה גדולה, והחברים בה עזרו זה לזה. בזמן מלחמת העולם השנייה שרה הייתה אמנם רק ילדה, אבל היא זוכרת שהמלחמה ליוותה את חיי הקהילה בברזיל, שלחלק ניכר מחבריה היו קרובים שנותרו באירופה.

שרה גדלה בבית ציוני ושומר מסורת, למדה בבית ספר עברי, והייתה חברה בארגון השומר הצעיר בברזיל. ״עניין הציונות וארץ ישראל גדלו איתי ביחד. בבית שמרנו את החגים, ובשבת עשינו תמיד קידוש, זה נתן לנו משהו ללב. בקהילה היו הרבה ארגונים ציוניים כמו ויצ״ו, שאמי הייתה פעילה בו, קק״ל, נעמת. הפעילות בשומר הצעיר נתנה לנו דחיפה לעלייה״.

בשנת 1955 עלתה שרה ארצה, יחד עם גרעין של השומר הצעיר. ״הגענו מברזיל אל הלא נודע, ולאט לאט השתלבנו״, כך היא מתארת את ההסתגלות לחיים בארץ החדשה. תחילה עבדה שרה בעבודות שונות בקיבוץ, בהמשך לימדה באולפן לעולים, ובמשך כ־25 שנה לימדה בבית הספר האזורי, במרכז למידה והעשרה. ״כשהייתי בברזיל היה לי גן ילדים של ילדים יהודים, ותמיד אהבתי לעבוד עם ילדים. גם כאן אהבתי את העבודה במרכז הלמידה, נהניתי כי גם הילדים נהנו,״ היא מספרת. ״אני מאחלת לדור הצעיר שילמדו ושיהיו אנשים טובים״.

שרה נישאה לזאב ימבורג ז"ל, ולהם נולד הבן זיו. אחרי כשנתיים התחתנה עם שמואל גנדלמן ז״ל, שהיה חבר הגרעין שאיתו עלתה ארצה. השניים הכירו עוד מהתנועה בברזיל, ויחד הביאו לעולם את בנותיהן נורית ודליה. לשרה תשעה נכדים ושני נינים.