"סיפקתי מידע לכל יחידות הגדוד"

ילנה לוצקיה נולדה בשנת 1923 באוקראינה בעיר פולטבה, לאב מכונאי ואמא תופרת. בשנת 1930 נאלצה משפחתה לעזוב את פולטבה בגלל הפוגרומים לעיר באקו שבאזרבייג'ן. כשהחלה מלחמת העולם השנייה, הפסיקה ילנה את לימודיה באוניברסיטה והצטרפה מרצונה האישי לצבא האדום. "בתקופה ההיא לא היה נהוג שנשים מתגייסות. אפילו מדים לנשים לא היו בשבילי בהתחלה", היא מספרת ומצביעה על תמונה שלה במדים, שקיבלה לאחר זמן מה.
היא שובצה לשירות בהגנה האווירית (הגנ"א) בדרגת סמל ראשון. תפקידה היה לספק מידע לכל יחידות הגדוד על המצב בחזיתות ובעיר. בעיר באקו היה אחד המתקנים הצבאיים האסטרטגיים החשובים ביותר של ברית המועצות, שהיה הספק היחיד של דלקים לכל המדינה והחזיתות. הנאצים שאפו לכבוש את תעשיית הנפט ואת העיר, ולכן ההגנה האווירית הייתה חשובה מאוד.
לאחר תום המלחמה, בעלה לעתיד של ילנה, רס"ן השירות הרפואי נושא העיטורים, בלומין מטווי, הגיע מהחזית לחופשה לעיר באקו. עם נישואיהם עזבו בני הזוג למקום השירות החדש של מטווי, במזרח הרחוק במנצ'וריה שבסין, ולאחר מכן חזרו לבאקו. ילנה סיימה את לימודיה באוניברסיטה ועבדה ככלכלנית כל חייה. בעלה היה חולה זמן רב עקב פצעי המלחמה, ובגיל 55 התאלמנה ילנה.
בתם הבכורה הפכה למהנדסת, ובתם הצעירה לרופאה, ומהן זכתה ילנה לנכדים ולנינים. משנת 1990 מתגוררת המשפחה בישראל. "כאן זה הבית. גם נכדיי שירתו בצה"ל, ואנו אסירי תודה למדינה על ההזדמנות להיות חלק שווה בחברה ולחיות עם בני עמנו".